23. מהראיות עלה כי הצדדים אכן נהגו לפי הסכם דליה מור וראו עצמם מחויבים בו, ראו בעניין זה עדות התובע בעמ' 108 שו' 13, שו' 24 (שם טען להסכמה חלקית), עמ' 112 שו' 6-14 . ראו עדות הדר בעמ' 288 שו' 11, עדות זיו בעמ' 314 שו' 10-19; ראו נספח 11 לתצהיר זיו, הוא מייל ששלח התובע ביום 24.1.13 למר אלירן הרשקו, אליו הוא מצרף את הסכם דליה מור וכותב: "הנה ההסכם שיש לי". עוד אציין כי התובע עצמו מבקש להסתמך על הסכם דליה מור בכל הנוגע לשלב פירוק השיתוף ויישום מנגנון ה – bmby (ראו סעיף 4 להסכם דליה מור ונספח א' לו). לכך אוסיף את העובדה כי הצדדים התנהלו במשך שלוש שנים על בסיס הסכם זה; הוכח בפניי כי אין זה המקרה היחיד שזיו לא עמד על חתימת הסכם ומסתפק בלחיצת יד, ראו עדות שכטר בעמ' 206 שו' 11, עמ' 207 שו' 12-17; עדות הדר בעמ' 288 שו' 13. מכאן – המסקנה כי הצדדים פעלו על פי הסכם דליה מור.
24. כפי שכבר ציינתי לעיל, הסכם דליה מור אינו נוקב בשיעור של 40% כדמי תפעול. הגעתי לכלל מסקנה כי בעניין זה התנהל שיח בין הצדדים, כשהנתבעת עמדה על דרישה לתשלום בשיעור זה ואף סברה כי הוצאותיה גבוהות יותר, ראו עדות הדר בעמ' 292 שו' 12-14, עמ' 311 שו' 23-25, עדות זיו בעמ' 314 שו' 28-28, עמ' 341 שו' 3 "ואני חייב להדגיש. ההוצאות שלי הן מעל 40 אחוז". מאידך התובע ביקש להפחית את הסכומים, ראו עדותו בעמ' 130 שו' 32, עמ' 131 שו' 24. לצד זאת – מסקנתי היא כי לכל היותר בחלוף שנה מתחילת תקופת השותפות כולה ידע התובע גם ידע כי שיעור דמי התפעול עומד על 40%, ראו אישורו לכך בעמ' 136 שו' 5; עדות הדר בעמ' 312 שו' 33 "הוא נכנס מהיום הראשון מday one עם 40%"; עדות זיו בעמ' 321 שו' 30 "מהיום הראשון היה 40%". בשום שלב לא גובשה הסכמה להפחתת שיעור זה, וכל אותה עת התובע אישר כי היתה לו גישה מלאה לכלל הנתונים, ראו עדותו בעמ' 134 שו' 30; ראו המייל שנשלח למשה עבאדי בנושא חישובי השכר, צורף כנספח 7 לתצהיר זיו, ראו עדות זיו בעמ' 315 שו' 29-33, עמ' 317 שו' 1-6.
25. הגעתי לכלל מסקנה שבחודש אוגוסט 2013 או בסמוך לכך גמלה בליבו של התובע ליטול את ניהול תיק הפוליסות "על עצמו", כפי שמאפשר לו הסכם דליה מור (אך בכפוף לתנאים שם, ראו גם דברי זיו בעמ' 324 שו' 14: "הוא יכול לנהל בעצמו את התיק. כתוב"). לדברי התובע באותו שלב הוא החל ב"גישושים", בין היתר אצל סוכנות נמר (ראו עדותו בעמ'121 שו' 27-34 ועדות הרשקו בעמ' 68 שו' 19-20). עם זאת, איני מקבלת את גרסתו של התובע לפיה דובר ב"גישושים" בלבד, ובוודאי שאין כל אמת בטענתו לפיה הנתבעת או זיו נתנו את הסכמתם למעבר ל"נמר". בנקודה האחרונה גרסתו של התובע הייתה פתלתלה, רווית סתירות ותפניות עד שלבסוף נאלץ להודות כי כבר בשנת 2013 ערך פוליסות באמצעות נמר: "6,8, לא זוכר כמה בדיוק", ראו עמ' 122 שו' 3, עמ' 125 שו' 5, עמ' 127 שו' 17-19.