26. הרשקו עצמו ניסה אף הוא להציג תחילה את הדברים כ"גישושים" לעבודה משותפת (עמ' 69 שו' 6), עם זאת לאחר שעומת עם מסמכים שונים נאלץ להודות כי לא כך הם פני הדברים ויתכן שהעבודה המשותפת החלה בשלהי שנת 2013, ראו דבריו בעמ' 80 שו' 1-13 וכן מוצג ת/5, על תתי מסמכיו, שאינם מותירים מקום לספק בדבר מועד התחלת העבודה המשותפת. הרשקו עצמו הודה כי : "אני לא עובד עם אנשים כשהם במסגרת פעילות... אני לא, כנראה שלא, לא ידעתי שהוא עובד שם" (עמ' 83 שו' 18,23). יש לציין כי הרשקו והתובע לא הציגו את הסכמי המסגרת שנזכר בעדותו בעמ' 77 שו' 12-13, למרות צו שניתן בעניין זה ביום 24.5.20, והימנעות זו פועלת לרעתו של התובע.
27. אין כל אמת בטענת התובע לפיה המעבר לנמר היה בידיעת ובהסכמת הנתבעת או זיו. זיו הכחיש זאת מפורשות בעדותו, ראו עדותו בעמ' 324 שו' 24-29: "סליחה חבר'ה, אנחנו מדברים על תיק פוליסות. הלקוח שייך לאביבית. הוא מבוטח אצלי רכב, הוא מבוטח אצלי דירה, הוא מבוטח אצלי ביטוח חיים שלא הוא עשה אותו. אי אפשר שהתפעול של סוכנות ביטוח, קודם כל שום סוכנות שמכבדת את עצמה לא תיקח חוץ מהמערכות שלה, תעמיד בצד עמדה שקשורה למחשבים של אביבית ופתוחה לכל הדאתא בייס של אביבית, כן? 16,000 לקוחות. לא יעלה על הדעת". ראו גם עדותה של הדר בעמ' 297 שו' 24-33 : "למה שאביבית תסכים באיזשהוא עולם להעביר את כל תיק הלקוחות לסוכנות ביטוח אחרת?". ראו גם דבריה בעמ' 302 שו' 18-32. התובע עצמו אישר שאין כל הסכמה בכתב, כפי שנדרש על פי סעיף 3א' להסכם דליה מור, ראו עדותו בעמ' 128 שו' 28. כשנשאל על ידי בית המשפט מהי ההסכמה שגובשה עם זיו, הסתבך בתשובותיו, משהבין כי אלו חסרות כל היגיון עסקי, ראו עמ' 139 שו' 20 עד עמ' 140 שו' 33. אציין כי גם האפשרות להפעלה עצמית מחייבת שימוש במערכת המחשוב והטלפוניה של אביבית (סעיף 2ד' להסכם דליה מור) ואכן אין כל הגיון עסקי שהנתבעת תאפשר לתובע להפעיל את תיק הפוליסות המשותף מחברה מתחרה.
28. אם עוד היה מקום לספק, עיון בתמליל השיחה מיום 11.2.14 (שיחה שהוקלטה על ידי התובע, ראו עדותו בעמ' 184 שו' 28) מפיג לחלוטין ספק זה, ראו הדברים בעמ' 1 שו' 25-26 שנאמרים על ידי זיו: "לא דיברנו על זה שאני משלם לך משכורת ואתה עובר למקום אחר ומוכר פוליסות במקום אחר וגונב לקוחות. לא דיברנו על זה". על דברים אלו חוזר זיו גם בעמ' 2 שו' 20-21, עמ' 3 שו' 14. מהמקובץ עולה מסקנתי – התובע פעל מאחורי גבה של הנתבעת; לא בידיעתה ולא בהסכמתה, בוודאי שלא באשר למעבר לנמר. מעבר זה אינו תואם את תנאי הסכם דליה מור; העברת תיק הפוליסות לתפעול בנמר מהווה הפרה של הסכם השותפות ומזכה את הצד הנפגע בסעדים המתאימים, וראו סעיפים 29, 39, 53 לפקודת השותפויות.