30. בהחלטות בתיקים הקודמים קבעתי כי על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, סגר יחשב כחוקי אם המדינה המכריזה על סגר תבטיח את אפקטיביות ההודעה, אפקטיביות הסגר, שוויון ואי הפליה ותבטיח מעבר וגישה לנמלי וחופי מדינות ניטראליות.
31. פרט לעמידה בתנאים אלו תיבחן תקינות הסגר הימי גם לאורן של החובות המוטלות על כל צד לסכסוך מזוין להבטיח תנאים הומניטאריים נאותים לתושבי הצד שעליו הוטל הסגר.
הדרישה למילוי חובות הומניטאריות מעוגנת בסעיף 54(1) לפרוטוקול הראשון של אמנת ג'נבה, האוסר על הרעבת תושבי האזור הסגור (ראו דו"ח פלמר בעמ' 87 וכן סעיף 5.20 של סקירת מחלקת ההגנה).
32. סעיף 102 למדריך סן רמו אינו כולל הוראה זהה להוראת הפרוטוקול הראשון הנ"ל אלא קובע הוראה כללית יותר. וכך נאמר בסעיף 102 הנ"ל:
The declaration or establishment of a blockade is prohibited if:
(a) it has the sole purpose of starving the civilian population or denying it other objects essential for its survival; or
(b) the damage to the civilian population is, or may be expected to be, excessive in relation to the concrete and direct military advantage anticipated from the blockade.
משמע, על פי מדריך סן רמו, נאסר על הטלת סגר שמטרתו היחידה היא הרעבה של תושבי השטח הסגור או מניעת מוצרים אחרים החיוניים לקיומם. סעיף 102(b) כולל הוראות בדבר מידתיות הסגר ומורה כי אין להטיל סגר אם הנזק הישיר והאגבי הצפוי להיגרם לאוכלוסייה, מופרז וחורג ביחס ליתרון ולתועלת הצפויה למטיל הסגר. דרישת המידתיות שמופיעה במדריך סן רמו, אינה מופיעה במדריכים אחרים. עם זאת, בסקירת מחלקת ההגנה בארצות הברית, פסקה 13.10.2.5 (עמ' 889), מוזכרת הדרישה תוך הפנייה לפרוטוקול הראשון של אמנת ג'נבה. גם המחבר Heinegg במאמרו Blockade הנ"ל מפנה להוראות אמנת ג'נבה כבסיס לקיומן של החובות ההומניטאריות שבסעיף 102 למדריך סן רמו. דרישות נוספות מצוינות גם בסעיף 103 למדריך, המכיר בזכותה של המדינה מטילת הסגר לקבוע הסדרים להבטחת התנאים ההומניטאריים לאוכלוסייה באזור הסגר, וכך נאמר:
If the civilian population of the blockaded territory is inadequately provided with food and other objects essential for its survival, the blockading party must provide for free passage of such foodstuffs and other essential supplies, subject to: