--- סוף עמוד 35 ---
108. מהדיון עלה כי אפקון לא ביצעה בדיקות לגבי מחירי הפרטים ולא פעלה לאיתור אסמכתאות עת פנתה אל רש"ת לתמחור מחדש (ראשית שנת 2004). בציר העיד כי אפקון רצתה אותה עת לחסוך זמן ולהגיע להבנות על בסיס מחירון והנחה, ולא על בסיס ניתוח מחיר. רובין הזכיר שיקול של חיסכון בעלויות והדגיש את הכוונה להגיע לפשרה עם רש"ת (עמ' 477 ש' 9-4). לא ניתן מענה אחר לתמיהה מדוע לא בוצע כבר אותה עת ניתוח מחיר לפי ההסכם (עמ' 280 ש' 12 – עמ' 281 ש' 3). שלא במפתיע, לא נשללה ההערכה שבדיקה בשנת 2004 הייתה מאפשרת איתור מסמכים ביתר קלות (עמ' 281 ש' 13-4). ברוח דומה ניתן להניח כי לו היו נעשות פעולות בדיקה ואיתור ערב הגשת התובענה ולא בשלב מאוחר בהרבה, ניתן היה למצוא מסמכים רבים יותר מתקופת הפרויקט.
109. במענה לשאלות אמר בציר כי בוצע חיפוש אחר המסמכים הרלוונטיים הן בהנהלת החשבונות של אפקון והן אצל הספקים עצמם. ברם, פניות כאמור לא נזכרו בתצהיר ולא צורפו אליו. העד אף השיב כי אינו יכול להציג פניות כאלה (עמ' 278 ש' 10-9). כשנשאל באחד המקרים: "...מאיפה אני יודע מתוך התצהיר שלך שנעשה ניסיון לחפש את המסמך הזה והוא לא נמצא?", תשובתו הייתה: "אתה צריך לסמוך עליי. אני כמנהל התפעול חיפשתי את המסמכים האלה והיות ולא מצאתי, פניתי ליצרן לוחות..." (עמ' 277 ש' 25-22).
110. האמור לעיל הינו דוגמאות. רש"ת טוענת כי יש לומר כי אפקון נמנעה מהבאת ראיות וכי חזקה כי המסמכים הרלוונטיים שלא הוגשו היו פועלים לחובתה. אולם גם אם לא נגיע לכדי תוצאה כזו, בנסיבות העניין, יש קושי לקבל את טענת אפקון כי הראתה את "עלותו הממשית של כל פריט".
111. אפקון טוענת כי לנוכח חלוף השנים לא ניתן לאתר כל חשבונית מכל תאריך; אך היא איננה נמצאת במעמד המאפשר לה להעלות טענה כזו כצידוק לחוסר ראייתי. את דרישתה לתמחור מחדש העלתה אפקון בשנת 2004. גם אם רצתה אפקון לחסוך זמן ולהציע דרך תמחור שונה מהדרך החוזית, היא לא הייתה רשאית להניח כי עמדתה תתקבל. כך במהלך המגעים בין הצדדים מאז סיום הפרויקט, וכך בבחינת קל וחומר כאשר החליטה לפנות לערכאות. אפקון היא אשר יזמה את הגשת ההליך וממילא ידעה, כפי שעולה גם מהדרך בה ניסחה את כתב התביעה, כי יתכן שיהא עליה להוכיח את טענותיה על יסוד המנגנון החוזי ולבסס את טענותיה על אסמכתאות הולמות. היה זה בידיה של אפקון עצמה לדאוג לאיתור ושימור המסמכים הדרושים זה מכבר. אין מדובר במקרה בו חברה נתבעת לדין בחלוף שנים מהמועדים המקוריים ומוצאת קושי לאתר מסמכים מזמן אמת בשל טעמים שבעיקרם אינם קשורים בה.