--- סוף עמוד 48 ---
רש"ת מצדה טוענת כי הסעיף החוזי הנזכר (15.1.6 ל-GTC) אינו ייחודי, ואין בו – וכך נזכר בו עצמו – כדי לגרוע מזכויות אחרות העומדות לה לפי ההסכם או הדין. רש"ת מפנה לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 ("חוק חוזה קבלנות") וטוענת כי בהתאם לחוק זה, היא זכאית לניכוי סכום בו פחת שווי מלאכה או שירות, לעומת השכר לפי המוסכם.
151. לא סברתי כי רש"ת מנועה מלטעון לזכותה לניכויים. סעיף 15.1.6 ל-GTC אכן מציין כי האמור בו אינו גורע מזכויותיה לפי ההסכם או הדין. בד בבד, על רש"ת להוכיח את זכאותה לפי הדין (ואינני מוצאת כי חל בענייננו כלל "הוראה והדחה" כנטען על ידה).
152. לפי חוק חוזה קבלנות (הגם שלא בסעיף אליו הפנתה רש"ת בסיכומיה), במקרה בו מלאכה או שירות אינם בהתאם למוסכם, מצב המכונה: "פגם", על המזמין להודיע לקבלן על כך בתוך זמן סביר, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו. אם לא תיקן הקבלן את הפגם בתוך זמן סביר לאחר מכן, המזמין רשאי "(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות; (2) לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם" (סע' 4 לחוק).
רש"ת אינה טוענת כי הליקויים תוקנו אלא נסמכת על החלופה של ניכוי הסכום "שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם". לשם כך עליה להוכיח את מתן האפשרות הנאותה לתיקון (ואי יישומה) וכי הסכום שהופחת משקף את שווי הליקוי.
153. ראינו כי שווי הליקויים נסמך על הערכה גרידא, ללא אסמכתאות, ללא הצעות מחיר, הפניות למחירים חוזיים או כל ביסוס אחר. אף לא הוצגו, למשל, גיליונות עבודה שיבהירו את הליך ביצוע ההערכות שכללו לשיטת רש"ת, "מאות סעיפים". בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי הוכח הסכום שנוכה וסבירותו.
154. ניתן להזכיר בהקשר זה כי עת אפקון דרשה תמחור מחדש בשל גידול בכמויות, רש"ת הקפידה לטעון כנגד הערכות כלליות והעדר אסמכתאות לביסוסן. העד מטעם רש"ת הופנה לכך:
"ש: מבחינתך, זה תקין, כאיש מקצוע, למסור הערכות לגבי שווי העבודה, נכון?
ת: כן.
--- סוף עמוד 49 ---
ש: זה נכון לגבי שני הצדדים? זה נכון גם לגבי אפקון? אם אפקון הייתה רוצה לומר, מה לדעתה שווים הפריטים שהיא ביקשה להחליף את המחיר שלהם, אז גם זה בסדר שזה על סמך הערכה?
ת: זה סובייקטיבי.