השוו: עמדת השופט עמית ובמאמרו, "מבלי לקבוע מסמרות", כי עיקרון תום הלב "נכנס לתמונה" באמצעות הדוקטרינה של אשם תורם המושתתת על עקרון תום הלב, אך באופן מתוחם ומבלי לפגוע בוודאות ובביטחון המסחרי (עמית – פיצוי מוסכם, עמ' 35). לתחולת דוקטרינת אשם תורם בפיצויים מוסכמים ר' ע"א 4553/06 משרד הבינוי והשיכון נ' מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובנין בע"מ (בפירוק) (14.10.2010), סע' 18 ו-20 (השוו: עניין משכנות וותיקים, סע' 74).
282. עוד ניתן לתת את הדעת למהותה של רש"ת כרשות מינהלית (בג"ץ 8299/01 ועד העובדים של ההנדסאים, הטכנאים, המהנדסים והאקדמאים ברשות שדות התעופה נ' רשות שדות התעופה, פ"ד ס(2) 370 (15.9.2005)) אשר התנהלותה נבחנת גם
--- סוף עמוד 86 ---
לאור חובת ההגינות, שהיא מחמירה יותר מחובת תום הלב (ע"א 8422/17 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים (8.2.2021), סע' 6 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה מלצר וההפניות שם). המידה המחמירה חלה בין אם פועלת הרשות בתחום המשפט האזרחי ובין אם פועלת היא בתחום המשפט הציבורי (ע"א 9073/07 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (3.5.2012), סע' 35; בג"צ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז(3) 853 (12.8.1993), סע' 12).
283. התייחסנו לעיל לעיכובים הדרמטיים של רש"ת וקבלניה בפרויקט. נוסיף כי רש"ת העלתה כלפי אפקון טענות לגבי המצאת וניהול לוחות הזמנים באופן שתואר בפרק שעסק בדרישת אפקון לפיצוי, קנסה אותה ואף מצאה להפחית בעניין זה מסכום ההסכם הסופי (תצ/46 אטשטיין, עמ' 919, ור' דיון לעיל). בזמן אמת לא דרשה רש"ת תשלום על יסוד סעיף פיצוי מוסכם בחוזה. היא שקלה לדון בטענות אפקון לעיכובים שנגרמו שלא באחריותה. רק לאחר שאפקון הגישה את תביעתה לתשלומים שונים בעניין הפרויקט, מצאה רש"ת לנכון להגיש תביעה שכנגד הנסמכת כל כולה על אותו סעיף פיצוי מוסכם, ועתרה בגדרה לתשלום בהיקף של כ-80% מההיקף הכולל של ההתקשרות בין הצדדים. זאת, כאשר המערכת הושלמה, עת מומחה בית המשפט אישר כי לא היה בידי אפקון לשנות ולהקדים את מועד פתיחתו של שדה התעופה, כאשר ליקויי אפקון בסוגיית לוחות הזמנים אינם שקולים לריבוא הקשיים שעלו בעניין לוחות הזמנים מטעמי רש"ת (וקבלנים אשר האחריות עליהם מבחינת אפקון היא על רש"ת), כאשר אפקון מתחזקת את המערכת מזה שנים בהתאם לחוזה תחזוקה מתחדש ולפי עדות מטעם רש"ת, לא זוכתה בתשלום בגין כל עניין שרש"ת סברה כי היה עליו להיות מטופל עוד קודם לכניסה לשלב התחזוקה (עמ' 694 ש' 22-21), ועוד. התנהלותה של רש"ת בסוגיה זו אינה כמצופה מרשות מינהלית. אין לכחד, כי הדים לקושי בהתנהלותה עלו גם לאורך ניהול הדיון (ע"י נציגי רש"ת, להבדיל מבאי כוחה המלומדים).