34. עוד ביקשו התובעים לדחות את הטענה לפיה ההנפקה הראשונה בוצעה בשווי השוק של המניה שהוא השווי הריאלי שלה. הם טענו כי למניות של חברה לא סחירה כפי שהייתה החברה במועד ההנפקה הזו, אין שוק ולכן גם אין שווי שוק. הם הוסיפו כי גם במצב בו המניה נסחרת בשווי נמוך מה"שווי ההוגן" שלה, אין לקבוע שהנפקה לפי שווי המניות בבורסה היא הנפקה תקינה. בנסיבות כאלה יש לבחון את הסיבה לפער בין שווי המניה בבורסה ל"שווי ההוגן", כאשר שווי השוק של המניות בבורסה אינו מהווה ממילא ראיה מכרעת לשווין האמיתי. כך על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברת נדל"ן שנכסיה בספרים מוצגים בשווי הוגן. אם בחברה כזו המניה נסחרת בשווי נמוך יותר משוויה בספרים – מדובר במצב חריג. החברה אינה יכולה במצב כזה לצאת בהנפקה, אלא עליה לבחון קודם כל את המקור לפער הזה ולטפל בו.
לגישת התובעים, אין יסוד לטענה לפיה מאז שהחברה חזרה למסחר היא נסחרת בשווי נמוך מהשווי שקבע מר פרלמן. לטענתם, החברה נסחרה מספר פעמים בשווי הקרוב להון העצמי שלה (בינואר 2018, מדצמבר 2019 ועד פברואר 2020, ומדצמבר 2020 ועד היום).
סיכומי תגובה נוספים מטעם החברה
35. החברה הגישה, באישור בית-המשפט, סיכומי תגובה לסיכומי התשובה מטעם התובעים. היא הבהירה בהם כי התובעים לא העלו טענות נגד דירקטוריון החברה ביחס לתהליך קבלת ההחלטות בקשר עם ההנפקות נושא התביעה. לגישת החברה יש לדחות את הטענה לפיה כלל שיקול-הדעת העסקי אינו חל במקרה של קיפוח אלא רק כטענת הגנה מפני תביעות כנגד דירקטורים. כן נטען כי חברי הדירקטוריון היו בלתי-תלויים, וכי ההחלטות נושא התביעה התקבלו כאשר הדירקטוריון היה מודע לטענות התובעים ולאחר שהתקבלה על-ידיו חוות-דעת. עוד ציינה החברה כי מתווה ההנפקה הראשונה שונה לאור טענות התובעים; וכי ההנפקה השנייה בוצעה בהתאם למחיר שקבע מר פרלמן.
החברה הבהירה כי בניגוד לטענות התובעים, היא לא טענה שאין חובה להנפיק בשווי הוגן, אלא ש"שווי הוגן" לצורך הנפקה אינו בהכרח "שווי הוגן" כמשמעו לצורך סעד ההערכה הניתן בהצעת רכש מלאה. החברה חזרה וטענה בהקשר זה שלצורך קביעת השווי ההוגן בהקשר דנן, יש להכיר בניכיון של אי סחירות ובהתייחסות למניה בודדת. במקרה דנן שיקפו ההנפקות לשיטת הדירקטוריון את השווי ההוגן, וזוהי גם גישתה של רשות ניירות-ערך.
מעבר לכך, אף ששווי הון החברה בספרי החברה עומד בכל הדרישות החשבונאיות, לא ניתן לומר שהוא משקף את מחיר המניה בשוק. החברה קובעת את השווי ההוגן של נכסיה בדוחותיה הכספיים ברמה הנמוכה ביותר של מדרג שווי הוגן, כאשר כל שינוי בשיקול-דעתו של מעריך השווי עשוי להוביל לשינוי של מיליוני דולרים בהון החברה.