36. החברה ציינה כי במהלך הרוב המכריע של חייה, היא נסחרה בהפרש משמעותי בין ההון העצמי שלה לבין מחיר המניה. בהתייחס לדוגמאות אליהן הפנו התובעים למקרים בהם מניית החברה לא נסחרה מתחת להון העצמי שלה, השיבה החברה כי מדובר בדוגמאות נקודתיות ספורות, שאינן מדויקות, אינן רלוונטיות לאור התקופה הארוכה שחלפה, ומבוססות על נתונים שלא הוצגו במהלך המשפט.
עוד הדגישה החברה כי גם לאחר האירועים נושא התביעה, בוצעה הנפקה נוספת כאשר החברה כבר נסחרה. גם בהנפקה זו היה מחיר המניה נמוך משוויה על בסיס ההון של החברה. החברה הוסיפה והתייחסה לטענת התובעים לפיה אילו הייתה ההנפקה הראשונה כוללת הבטחה של חזרה למסחר בבורסה ומדיניות חלוקת דיווידנדים, ניתן היה להנפיק ב"שווי הוגן". לגישתה, דווקא טענה זו מעידה כי גם התובעים מודעים לכך שבמצב הדברים הנתון, לא הייתה חברה יכולה לגייס הון בהתאם לשווי שנטען על-ידיהם שהוא השווי הריאלי שלה.
בנוסף, החברה דחתה את טענת התובעים לפיה למניות לא סחירות אין שווי שוק. לגישתה, יש להבחין בין קיומו של "ציטוט" לשווי השוק בחברה נסחרת - המתבטא בנתוני המסחר בבורסה, לבין הערכה של שווי השוק כאשר היא אינה נסחרת.
דיון
37. כעולה מתיאור הדברים שלעיל, התובעים העלו טענות בנוגע לשתי הנפקות שביצעה החברה – ההנפקה הראשונה (שנערכה באפריל 2016) וההנפקה השלישית (שנערכה בינואר 2017). התובעים טענו כי מניות החברה הונפקו בשתי ההנפקות הללו במחיר נמוך שהביא לדילול אחזקותיהם ולקיפוחם. יודגש כי התובעים הגישו את התביעה רק בעילת קיפוח, והם תבעו בה רק את החברה ואת מי שלטענתם הם בעלי מניות השליטה בה. התובעים לא העלו טענות כנגד הדירקטורים בחברה שקיבלו את ההחלטות אודות ההנפקות, ולא העלו טענות להפרת חובותיהם של הדירקטורים – לא חובת הזהירות ולא חובת האמון.
כדי לבחון את טענות התובעים, יהיה מקום להידרש למספר נושאים. ראשית יהיה מקום להבהיר מהו קיפוח המיעוט, ובעיקר מתי גיוס הון ייחשב מקפח. בתוך כך נבחן מה נדרש תובע להוכיח כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בהקשר של קיפוח הנטען במסגרת גיוס הון, ומהו מחיר מקפח בהקשר זה. כן נידרש לשאלה האם החלטה על גיוס הון במכרז פתוח בחברה ציבורית עשויה להיות מקפחת, ואם כן – באילו נסיבות. לאחר מכן תתברר לגופה השאלה האם הוכח שההנפקות נושא התביעה דיללו את זכויות התובעים שלא כדין ולכן קיפחו אותם.