53. מסקנה זו עולה מהפסיקה שדנה בשאלה זו. כך, בעניין גליקמן דובר בחברה שלמניותיה לא היה מחיר שוק. לכן נקבע כי הנפקת המניות בערכן הנקוב היא מקפחת, שכן ערך המניה בספרי החברה היה גבוה הרבה יותר מערכן הנקוב. בית-המשפט קבע ברוב דעות כי ערכן הריאלי של המניות צריך להיות מבוסס על מאזן החברה. לכן נקבע כי הנפקה בערך הנקוב הביאה לדילול אחזקותיו של המיעוט. השופטת בן-פורת קבעה בהקשר זה (בעמ' 299) כדלקמן:
"הקצאת מניות במחיר נמוך משווין הפנקסני – בחברה פרטית שלמניותיה אין מחיר שוק – גורמת בעליל נזק לבעל מניות שאינו מעוניין לרכוש את המניות הנוספות. [...] לפיכך, מקרה כזה הוא לכאורה, בגדר עושק המיעוט, אלא אם מוכיחה ההנהלה שהפעולה דרושה לטובת החברה".
מנגד, השופט בכור, שהיה בעמדת מיעוט בענין גליקמן, היה סבור כי "שוויון הפנקסני של מניות בחברה פרטית רחוק מאד מלייצג את ערכן הריאלי בשוק, באשר אין לך בדרך-כלל אנשים זרים המוכנים להשקיע במניותיה של חברה פרטית מבלי שתובטח להם השפעה ממשית על ניהול עסקיה." כל השופטים ניסו אם כן לבחון באותו מקרה מהו "מחיר השוק" של המניה. מכאן שהם היו סבורים שכאשר קיים מחיר כזה - הוא משקף באופן הנכון ביותר את השווי הריאלי של המניה לצורך ההנפקה.
בהתייחסה להלכה זו כותבת חביב-סגל בספרה "דיני חברות" בעמ' 615-616 (א', 2007) כדלקמן:
"מטרתה של ההלכה לא היתה לחסום את יכולתה המעשית של החברה לגייס הון חדש, אלא לחסום את יכולתם של בעלי השליטה לעשות שימוש במנגנון של גיוס הון חדש על מנת להביא לדילול זכויותיו של המיעוט. לכן, אין לפרש את הלכת גליקמן נ' ברקאי כמחייבת את החברה להנפיק מניות חדשות בהתאם לערכן של המניות בספרים, אלא אלה נדרשים להנפיק את המניות במחירים ריאליים; קרי, בערכים הניתנים להשגה בהנפקה, ויחד עם זאת, אינם נמוכים במידה בולטת."
54. בע"א 132/81 ג'י.בי. טורס בע"מ נ' חאייק, פ"ד לח(2) 425 (1984) התייחס בית-המשפט העליון למספר אינדיקציות שהיו עשויות ללמד על שוויין הריאלי של המניות. הוא קבע כי לא ניתן לקבוע את ערך המניה בהנפקה על-סמך מחיר שהוצע עבורה למעלה משנה קודם לכן, מבלי שהוכח כי זהו גם שוויה העכשווי. כלומר - מחיר השוק של המניה שנקבע בעסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון עשוי להעיד בדרך-כלל על שוויה הריאלי, אלא-אם-כן קיים פער זמנים בין העסקה לבין ההנפקה. כאשר קיים פער כזה, יש לבחון עד כמה המחיר שהתקבל עבור המניה בעבר עשוי לשמש אינדיקציה לשוויה הריאלי הנוכחי. בית-המשפט העליון התייחס לנתונים נוספים שהיו עשויים לאפשר את קביעת שווין הריאלי של מניות החברה (אך לא הוצגו באותו עניין) – נכסי החברה, רווחיה והפסדיה, וכן חוות-דעת של מומחה.