57. כאשר אין אינדיקציות מעסקאות שנעשו במניות החברה, ניתן להוכיח את מחירה הריאלי של המניה באמצעות חוות-דעת מומחה, שיחווה את דעתו בדבר מחירה בעסקה מרצון. הצדדים יכולים גם להציג הערכות שווי שנעשו לפני גיוס ההון ככל שנעשו כאלה. כאשר יש לחברה נכסים שניתן לקבוע את שווים ללא קושי מיוחד, עשויה הערכת השווי הזו לשמש כנקודת פתיחה שניתן לעשות גם בה שימוש. כל אלה הן אינדיקציות שצריכות להיבחן לאור טענות הצדדים, וכאשר המשקל של כל אחת מהן עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות.
58. סיכומה של נקודה זו - המחיר הריאלי של מניה לצורך הנפקה בה מציעה החברה את מניותיה למכירה (מחיר שאינו זהה בהכרח ל"שווי ההוגן" שלה לצורך סעד הערכה), צריך להיקבע תוך השוואה למחיר בו המניה הייתה נמכרת במסגרת עסקה במניה בין קונה מרצון ומוכר מרצון. כאשר יש למניה מחיר שוק, הוא מהווה אינדיקציה למחיר הריאלי שלה, וכך גם כאשר בוצעו במניה בסמוך להנפקה עסקאות אמת.
על מי מוטל הנטל להוכיח את הקיפוח ומה נדרש להוכיח במסגרת זו?
59. הנטל הראשוני בעילת הקיפוח מוטל על התובע הנדרש להוכיח את הקיפוח באופן "לכאורי" בלבד. משכך, גם כאשר הטענה אודות הקיפוח מבוססת על כך שההנפקה בוצעה כנגד שווי מניות שאינו ריאלי, מוטל על התובע הנטל הראשוני לשכנע את בית-המשפט כי מדובר בהנפקה שבוצעה באופן המקפח חלק מבעלי המניות.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית-המשפט העליון בענין גליקמן שעסק בטענה להנפקת מניות מקפחת (שכונתה באותה עת "עושק המיעוט"). בית-המשפט העליון קבע שם כי הנטל הראשוני מוטל על התובעים ועליהם להוכיח שההחלטה מעוררת "סימן שאלה רציני וחשד ממשי שאין זו פעולה בתום-לב ולטובת החברה". אם יעמדו התובעים בנטל הזה, יעבור הנטל אל הנתבעים לסתור את החששות הללו (עמ' 287 להחלטה).
60. כדי לעמוד בנטל הראשוני המוטל עליו, יכול התובע להוכיח כי הנסיבות שאפיינו את ההנפקה מעוררות חשש מובנה שהיא נוצלה לטובת קבוצה מסוימת של בעלי מניות על חשבון האחרים. חשש מובנה מפני ניצול ההנפקה כדי לקפח חלק מבעלי המניות קיים בהצעות זכויות שניתן להניח לגביהן לפני ההנפקה באופן סביר כי חלק מבעלי המניות לא ישתתפו בה לאור מאפייני החברה או ההנפקה; וכאשר בעלי המניות שניתן היה לצפות שירכשו את המניות המוצעות, הם בעלי יכולת להשפיע על הערכת השווי של החברה לצרכי גיוס ההון.
לעיתים ההנחה שחלק מבעלי המניות לא ירכשו מניות נוספות בחברה היא ברורה – למשל כאשר לחלק מבעלי המניות לא הייתה נכונות להוסיף ולהשקיע בחברה בעבר, או כאשר הם ביקשו למכור את מניותיהם בחברה לפני ההנפקה. ישנם מקרים בהם ההנחה אודות העדר ההשתתפות של חלק מבעלי המניות בהנפקה מוסקת מהנסיבות. בהקשר זה יש לבחון בין היתר האם מדובר בחברה שמניותיה אינן נסחרות (היינו יהיה קושי "להיפטר" מהן); האם החברה מחלקת את רווחיה כדיווידנד; האם חלק מבעלי המניות אינם משתתפים בניהול החברה ואינם נהנים מבעלותם בה בכל דרך אחרת; האם ההנפקה נעשית על רקע מערכת יחסים עכורה בין הרוב למיעוט; האם קיימות אינדיקציות לפעולות מקפחות נוספות בחברה; האם לחלק מבעלי המניות אין משאבים כלכליים לרכוש מניות נוספות בחברה וכיוצא באלה. כל הנסיבות האלה נועדו לבחון האם ישנה קבוצה של בעלי מניות שלא יכול להיות לה עניין להוסיף ולהשקיע כספים בחברה וכי לכן ניתן לצפות שלא תיקח חלק בהנפקת הזכויות.