עמדה זו עולה בקנה אחד עם האופן בו הוצגו הדברים בתכתובות עצמן. כך, מהתכתובות בין הסמנכ"לית לבין מר גולדפינגר עולה כי עובר לישיבה עלתה האפשרות שמר גולדפינגר יתחייב בפני החברה שאם ההנפקה לא תעלה יפה, הוא ישלם באופן אישי את הפיקדון ששילמה החברה. זאת מתוך מטרה לצמצם את החשש של הדירקטוריון שאם גיוס ההון ייכשל בעקבות התנגדות של בעלי המניות, עסקת פנסילבניה לא תצא לפועל והחברה תפסיד את הפיקדון הבלתי חוזר. כך התכוון מר גולדפינגר לעודדם לאשר את ההנפקה. במהלך הישיבה הודיע מר גולדפינגר לסמנכ"לית שהוא אינו מעוניין לפעול בדרך זו, וכי הדירקטוריון צריך לקחת את הסיכון. הוא העלה את האפשרות, אליה התייחסה הסמנכ"לית בחקירתה הנגדית, שאם הדירקטוריון לא יהיה מוכן לקחת את הסיכון הזה – הוא יבצע את העסקה באופן אישי ולא באמצעות החברה.
78. אולם חרף האמור, די בראיות שפורטו לעיל כדי להביא למסקנה לפיה למר גולדפינגר הייתה השפעה על קביעת תנאי ההנפקה הן בתפקידו כיו"ר הדירקטוריון והן כמי שמנהלי החברה ראו בו כבעל השליטה בה ולכן הם גם עירבו אותו בנעשה.
מכלל האמור לעיל עולה אם כן כי לפני ביצוע ההנפקה, הציפייה הסבירה של מר גולדפינגר, של הדירקטוריון ושל הנהלת החברה, הייתה כי מר גולדפינגר יהיה הניצע העיקרי של ההנפקה וכי לציבור, ובכלל זה ליתר בעלי המניות בחברה, לא תהיה מוטיבציה להשתתף בה. מסקנה זו בשילוב הקביעה כי למר גולדפינגר הייתה היכולת להשפיע על מחיר המניה בהנפקה – יוצרים חשש כי מחיר המניה בגיוס ההון יקבע שלא בהתאם לטעמים עסקיים-כלכליים אלא כדי לשרת את האינטרס של מר גולדפינגר.
הוכח קיומו של חשש לכאורי ששווי המניה בהנפקה הוערך בחסר
79. מעבר לקיומו של חשש מובנה לקביעת מחיר ההנפקה באופן שישרת את האינטרסים של מר גולדפינגר, הוכיחו התובעים באופן ראשוני קיומו של חשש שהמחיר שנקבע אכן העריך את המניות בחסר. ה"עוגן" העיקרי שעליו נסמכו התובעים היו חוות-הדעת של המומחים ביחס לכך – הן חוות-דעתו של המומחה מטעמם, ד"ר מופקדי, והן חוות-הדעת של המומחה שמינה בית-המשפט, מר פרלמן. כן הפנו התובעים לשווי החברה בספרים (שעליו מבוססות חוות-הדעת הללו) ולכך שמדובר בחברת נדל"ן שאין מחלוקת לגבי שווי נכסיה.
אכן בין הצדדים לא הייתה מחלוקת לגבי שווי נכסי החברה כפי שהם מופיעים בדוחות הכספיים שלה (ר' למשל: חקירתו הנגדית של פרופ' עדן, פ' 24.5.2020, בעמ' 111). גם המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט לקראת ההנפקה השנייה, מר פרלמן, קבע בחוות-דעתו כי הנדל"ן של החברה מוצג בספריה לפי שווי הוגן, כאשר הערכות השווי לנכסים המהותיים שלה נעשו בהתאם לשיטת היוון תזרים המזומנים (DCF). לגישתו, הערכות השווי הללו צריכות לשמש כנקודת המוצא להערכת השווי הכלכלי של החברה.