98. כפי שהובהר לעיל, אחד הטעמים המרכזיים בשלהם נקבע כי אין לתת משמעות למחיר שהתקבל בהנפקה הראשונה, היה כי דובר בהנפקה של מניות לא סחירות בחברה שאין לה מדיניות חלוקת דיווידנד, וכי לכן הצפי היה כי בעל השליטה יהיה המשתתף העיקרי בה. כך, המומחה מר פרלמן ציין בחוות-דעתו ביחס להנפקה הראשונה כי "החברה הייתה יכולה להנפיק מניות בערכן הכלכלי המלא או קרוב לכך אם בעל השליטה היה מעוניין לרכוש אותן במחיר שכזה, או אם ההנפקה הייתה מובילה לכך שהמניה תהיה סחירה לאחריה" (ס' 47 לחוות-הדעת, ההדגשה היא שלי, ר.ר.). היינו גם לגישתו של מר פרלמן, הנפקה שאחריה הופכת המניה להיות סחירה, היא כזו בה החברה יכולה להנפיק מניות בערכן הכלכלי המלא.
משכך, על פני הדברים, לאור העובדה שההנפקה השלישית בוצעה בתנאי מכרז ולאור תנאיה – ניתן להניח כי המחיר שהתקבל בה משקף את השווי הריאלי של המניות. על-כל-פנים, הנטל המשני חוזר לכתפי התובעים, להוכיח כי המחיר הזה אינו משקף את השווי הריאלי של החברה, ולהבהיר את הטעמים לכך.
99. התובעים העלו מספר טענות ביחס לכך. ראשית הם טענו כי החברה תיאמה עם הגופים המוסדיים את המחירים הנמוכים הצמודים למחיר המינימום שהם יציעו במכרז. עוד נטען כי מחיר המינימום במכרז המוסדי נקבע על-ידי החברה שהעמידה אותו על סך של 4.6 ₪. מחיר זה משקף הנחה של 27.9% ביחס לשווי החברה בספרים. לגישתם, קביעת מחיר המינימום הזה מנוגד לכאורה לאינטרס של החברה שאמור להיות קביעה של המחיר המרבי, כדי לגייס סכום כסף גבוה ככל האפשר. התובעים הסכימו כי המחיר הסופי שייקבע במכרז עשוי לעלות על מחיר המינימום בהתאם להערכות של השוק את שווי החברה. אולם לגישתם סביר כי מחיר המינימום משמש אינדיקציה ראשונית למחיר ולאופן בו החברה מעריכה את השווי שלה, והוא צפוי לכן להשפיע על המחיר הסופי.
100. אני סבורה כי אין לקבל את עמדת התובעים בהקשר זה. ראשית, אינני סבורה שהם הוכיחו את טענתם החמורה בדבר תיאום המחירים בין החברה לבין הגופים המוסדיים. הטענה נתמכה בהודעה שנשלחה מנציג חברת value base (ששימשה כמפיצה בהנפקה השלישית) למנכ"ל החברה לאחר ישיבה שנערכה בבית ההשקעות מור כחלק מה"רוד שואו" שערכה החברה עובר להנפקה. בהודעה זו כתב נציג value base כי: "רון היתה מצגת טובה במור! במחיר שדיברנו ועם מדיניות דיבידנד הם יכנסו" (עמ' 49 לתצהיר גילוי מסמכים המשלים מיום 8.4.2019). אולם, מהודעה זו לא עולה מי מהצדדים היה זה שהציע את המחיר בו בית ההשקעות מור ייגש למכרז, וודאי שאין בה כדי להרים את הנטל הכבד המוטל על התובעים להוכיח את הטענה בדבר תיאום מחירים במכרז המוסדי.