--- סוף עמוד 21 ---
יכול תובע הלכה למעשה לפנות לבית המשפט, להגיש את תביעתו ולזכות בסעד המבוקש בה (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 176-175 (2003); ע"א 7589/13 Establishment Adoka נ' מכון ויצמן למדע, פסקאות 10-9 [פורסם בנבו] (8.6.2015)).
39. בעניין זה יש להבחין בין עילות התביעה העומדות בבסיס תביעות החוב המוגשות נגד החברה ושיעמדו בבסיס תביעת המערערים נגד המשיבות, לבין המבוקש בהליך זה להורות על הרמת מסך ביחס למשיבות. בהקשר זה יש גם להבחין בין סעד לבין עילה לבין עובדות המקימות את העילה (רע"א 256/10 גאידמק נ' טרוים, פסקה 2 לפסק דינו של השופט י' עמית [פורסם בנבו] (7.11.2011)). בפסיקת בית משפט זה אף נדונה בעבר האפשרות (וזאת בהקשר אחר של שימוש במילה "עילה", בהתייחס להיעדר החובה לפרט בכתב תביעה "עילה משפטית") כי הרמת מסך אינה עילה משפטית העומדת בפני עצמה, אלא אמצעי להשגת סעד מסוים (ע"א 8845/12 רום נ' זאבי, פסקה 2 לפסק דינו של השופט י' עמית [פורסם בנבו] (25.11.2014)). הרמת מסך משמשת אפוא ככלי להרחבת מעגל היריבות, וליצירת יריבות ישירה בין הנושים לבין בעלי המניות. תחולתה של הרמת מסך הינה רחבה וחולשת על תחומי משפט רבים, ושוב כפי שהיטיבה להגדיר זאת המלומדת א' חביב-סגל:
"תחולתה הרחבה של הדוקטרינה, והתפשטותה על תחומי משפט רבים, אינן מתבטאות רק במגוון העניינים שלשמם מתבקשת הרמת המסך, אלא גם בריבוי הכיוונים האפשריים להרמת המסך: בדרך כלל, תוגש תביעה להרמת המסך מפיו של נושה של החברה, המבקש להגיע אל כיסיהם הפרטיים של בעליה, אלא שגם בעלי המניות עשויים לטעון להרמת המסך, על מנת לתבוע חייב של החברה. באשכול חברות, יהיו אלה נושי חברת הבת אשר יתבעו בדרך־כלל את הרמת המסך, על מנת להיפרע מנכסי חברת האם; אלא שגם נושי חברת האם יכולים לתבוע זכות לפירעון ישיר מנכסי חברת הבת. לבסוף, אף חברת האם עצמה עשויה להישען על הרמת המסך בבקשתה לנהל תביעה כנגד חייב של חברת הבת." (חביב-סגל, עמ' 283).
מדובר אפוא בכלי רחב היקף, שאופיו ייחודי. במובן מסוים הוא עומד בפני עצמו, שכן ניתן להגיש תובענה להרמת מסך ללא בקשת סעד נוסף (כפי שנעשה בענייננו). אך מן העבר השני, הרמת מסך יונקת משמעות ותוכן רק בהניח קיומן של
--- סוף עמוד 22 ---
עילות אחרות להן היא באה לסייע. כך לשם הדוגמה, בהיעדר חוב מצד החברה, אין כל תוחלת בהרמת מסך כלפי בעלי מניותיה.