--- סוף עמוד 7 ---
ו"מדובר בתביעה כספית מובהקת במסווה של תביעה לסעד הצהרתי". בכך יש משום ניסיון להימנע מתשלום אגרה כדין ופגיעה בזכותן של המשיבות לדעת מהו היקף התביעה נגדה הן עומדות. גם מטעם זה יש להורות על מחיקת התביעה על הסף, ולחלופין לחייב את המערערים לכמת את תביעתם ולשלם בגינה את מלוא האגרה המחויבת על פי הדין.
7. המערערים טענו מנגד, כי מועד לידת עילת תביעה לפי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), הוא עם הגיע החברה לחדלות פירעון. כל עוד לא נקלעה החברה לחדלות פירעון, "כוח התביעה" לא התגבש ולא ניתן לעתור לקבלת סעד מבית המשפט. זאת ועוד, זכויות התביעה של חברה חדלת פירעון אינן מתיישנות עד המועד שבו עילת התביעה מתגלה או יכולה להתגלות למפרק אשר בכוחו להניע את ההליך השיפוטי בשם התאגיד. זאת משום שגם אם העובדות המקימות את עילות התביעה היו מתגלות קודם לחדלות פירעונה של החברה, לא ניתן לצפות מהחברה לממש את זכויות התביעה שלה כלפי בעלי מניותיה ובעלי השליטה בה "בזמן אמת", שהרי הדירקטורים שמונו על ידי המשיבות לא יתבעו אותן, ולכן מרוץ ההתיישנות מתחיל רק בעת הפירוק.
8. המערערים דחו את טענות המשיבות שהתביעה התיישנה מאחר שנושי החברה היו מודעים למצבה, לתקנונה, למימון הדק ולסיכון החברה. טענות אלה של המשיבות לא נתמכו בתצהיר, הן מוכחשות ויש להתעלם מהן. כמו כן, הטענות אינן עולות מכתב התביעה והן שנויות במחלוקת. די בכך כדי ללמוד שאין מקומן של הטענות להתברר במסגרת בקשה לסילוק התביעה על הסף אלא במסגרת ההליך העיקרי. בנוסף, גם אם תוכח ידיעתו של אחד הנושים, אין בכך כדי ללמד על ידיעתם של שאר הנושים, ומכל מקום אין בכך כדי לאיין את עילת התביעה של החברה כלפי בעלי מניותיה.
9. בעניין תשלום האגרה, טענו המערערים כי ניתן להגיש תביעה רק להרמת מסך ולייחוס חוב של חברה לבעל מניות בה מבלי לכמתה, ופרשנות סעיף 6 לחוק החברות לפיה חייבת להתלוות לתביעה להרמת מסך תביעה כספית, היא שגויה.
החלטת בית המשפט המחוזי
10. בתחילת החלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי מטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שחלק מהאירועים הנזכרים בכתב התביעה אירעו לפני שנים רבות. אלא
--- סוף עמוד 8 ---
שלטענת המערערים, עצם פירוק החברה ומינויים למפרקים מתחיל את מרוץ התיישנות ביחס לעילות התביעה, גם אם הפעולות המקימות את עילת התביעה אירעו שנים רבות קודם לכן. על בסיס פסק הדין בעניין ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997) (להלן: עניין מרכז הארגזים)), קבע בית המשפט כי עילת התביעה אינה קמה עם מתן צו פירוק, אלא במועד שמעשיהם של נושאי המשרה הסוררים נתגלו או יכולים היו להתגלות בשקידה ראויה לגורם רלוונטי אחר, כגון נושאי משרה נוספים שידם לא הייתה בנעשה. צו הפירוק יכול להיחשב כמועד המוקדם ביותר לגילוי העובדות המעמידות עילה רק אם הן לא נתגלו או לא ניתן היה לגלותן בשקידה ראויה, קודם לכן. על כן, אין לקבל את טענת המערערים לפיה עילות התביעה התגבשו במועד מתן צו הפירוק. אין בהליכי הפירוק כדי לחסן כל טענה מפני התיישנות, ובחינת התיישנות התביעה בענייננו צריך שתיעשה בכפוף לתכליות דיני ההתיישנות ולאיזון בין האינטרסים של נושי החברה המיוצגים על ידי המערערים, לבין האינטרסים של בעלי המניות. קבלת עמדת המערערים לפיה למפרק הכוח המשפטי להחיות עילה שהתיישנה תעשה פלסתר את הגנת ההתיישנות ויכולה אף להביא לעשיית שימוש פסול בהליך הפירוק כדי "להחיות" עילות שהתיישנו זה מכבר.