לאור כל האמור, טוענים המשיבים כי דין הערעור להידחות וכי יש להותיר את פסק דינה של המפקחת על כנו.
דיון והכרעה;
9. הדיון לפני נסב על נשיאה בהוצאות מכפילי החנייה. אשר לנשיאה בהוצאות על ידי בעלי הדירות בבית המשותף, קובע סעיף 58 לחוק המקרקעין כי:
"בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחוייבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר; לענין זה, "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות."
קרי – בהתאם לדין מוטלת על בעל דירה החובה לשאת בהוצאות הרכוש המשותף. מכלל ההן נלמד הלאו ולפיו – לא חלה על בעל דירה חובה לשאת בהוצאות רכוש אשר הוצא מגדרו של הרכוש המשותף והפך ל"פרטי" משהוצמד לדירה.
בענייננו רלוונטית לדיון, נוסף על הוראת סעיף 58 לחוק המקרקעין, הוראת סעיף 6(א) לחוק המכר הקובעת:
"המוכר דירה בבית משותף או בבית המיועד להירשם כבית משותף והתקנון שחל על הבית או שבדעתו להחיל על הבית מבטל או משנה הוראה של התקנון המצוי המתייחסת לענין מן הענינים המנויים להלן, חייב לכלול במפרט או לצרף לחוזה המכר פרטים על אותו ענין; ואלה הענינים:
(1)הוצאת חלק מהרכוש המשותף;
(2)שיעורו של החלק ברכוש המשותף הצמוד לדירה;
(3)שיעור ההשתתפות בהוצאות הבית המשותף ובשירותים המחוייבים בקשר אליו;
...
(ב)מוכר שלא מסר פרטים על ענין מהענינים המנויים בסעיף קטן (א) יראוהו, על אף האמור בחוזה המכר, כמי שהתחייב שהוראות התקנון המצוי לגבי אותו ענין יחולו על הבית המשותף."
כהערה מקדימה לדיון, הנני מוצאת לציין, כבר בשלב זה כי, שילוב שתי ההוראות – הוראת סעיף 6(א) לחוק המכר עם הוראת סעיף 58 כפי שהובאו לעיל - משליכה במקרה לפנינו על האופן בו יפורשו הסכמי המכר ועל הקביעה ל"רעתו" של מי מהצדדים יוטל כל ספק פרשני. כך – לאור הוראת סעיף 58 לחוק המקרקעין - אם מכפילי החנייה אינם חלק מהרכוש המשותף, הרי שעל פניו בהוצאותיהם צריכים לשאת בעלי מכפילי החנייה וקביעה בניגוד לכך – שהיא קביעה המנוגדת לדין - טעונה הסדר מפורש וחד משמעי ואילו אם מכפילי החנייה הם רכוש משותף, הרי שעל פניו בהוצאותיהם צריכים לשאת כלל בעלי הדירה ומשכך, קביעה בניגוד לכך, טעונה הסדר מפורש וחד משמעי. בהתאמה לכך תנוע מטוטלת הספק הפרשני - ככל שמכפילי החנייה מהווים רכוש פרטי, הרי שכל ספק בפרשנות הסכמי המכר יפעל לרעת מי שמבקש לפרשם בניגוד לקביעת הדין, קרי באופן המטיל את הוצאות הרכוש הפרטי על כלל בעלי הדירות וההיפך – ככל שמכפילי החנייה מהווים רכוש משותף הרי שכל ספק בפרשנות הסכמי המכר יפעל לרעת מי שמבקש לפרשם בניגוד לקביעת הדין, קרי באופן המטיל הוצאות הרכוש המשותף על חלק מהדיירים.