בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 46262-05-21 וולפמן ואח' נ' רוזנר ואח'
לפני כבוד השופטת לימור ביבי
מערערים
1.דניאל וולפמן
2.רחל גרינשפן
3.עדנה לין
4.רון גלזר
5.ויקי סגל גלזר
6.יעל חתוכה
7.נילי גולדשטיין
8.גיל-עד גלזר
9.גילה גלזר
10.דב ליכטצייגר
11.אלאור ליכטצייגר
12.בת חן ליכטצייגר
13.גבריאל גולדפרב
14.צפורה גולדפרב
15.חיים שחמון
16.גילי שחמון
17.רותם טל
18.נציגות הבית המשותף ברחוב הסנה 9 ברמת גן
ע"י ב"כ עו"ד גילי שמחון
נגד
משיבים
1.שלמה חיים רוזנר
2.סיוון שלף רוזנר
3.כרמלה יהודה
4.יעקב יהודה
5.ליאור חיים נחמיאס
6.הילה פישר נחמיאס
7.יוסף קרנגל
8.יהודה סמרה
9.שולמית סמרה
10.ישראל רומנו
11.מלי רומנו
ע"י ב"כ עוה"ד גונן קסטנבאום ו/או מני חי
12.חיים הכט (פורמלי)
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
לפני ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב, הגב' אביטל שרייבר, בתיק 5/905/2018 מיום 24/6/20. במסגרת פסק הדין קבעה המפקחת כי מתקני מכפילי חניה, בהם עושים שימוש חלק מהדיירים בבית משותף, הוצאו מגדר הרכוש המשותף והפכו רכושם הפרטי של הדיירים העושים בהם שימוש וכן, כי - לאור פרשנות הסכמי המכר של הדירות בבית המשותף - על הדיירים העושים שימוש במכפילי חנייה אלו לשאת בהוצאותיהם של מכפילי החנייה, למעט הוצאות החשמל השוטפות.
מבוא;
1. המערערים 1-17 והמשיבים הם בעלי דירות בבית המצוי ברחוב הסנה 9 ברמת גן, הידוע כגוש 6158 חלקה 1085 (להלן: "הבית"), אשר טרם נרשם כבית משותף הגם שהוא ראוי להירשם ככזה. המערערת 18 היא נציגות הבית (להלן: "הנציגות").
בבית נשוא הערעור, 21 דירות, והוא נבנה מחדש במסגרת תכנית תמ"א 38/2 (פינוי בינוי) על ידי חברת "גוטליב אחריות בבנייה בע"מ " (להלן: "הקבלן").
במסגרת תכנית הבנייה, הוקצו ל- 14 מדירות הבית, חניות באמצעות מכפילי חניה, ולשבע הדירות הנותרות הוקצו חניות רגילות.
2. המחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה מהרישא לפסק הדין, נסבה על השאלה על מי מדיירי הבית המשותף לשאת בהוצאות הפעלת מכפילי החנייה - האם כטענת המערערים על כלל בעלי הדירות או שמא, כטענת המשיבים רק על בעלי הדירות להם הוקצו מכפילי החניה.
3. להשלמת התמונה אציין כי התביעה למפקחת הוגשה על ידי הנציגות ו- 18 מבעלי הדירות בבית החונים במכפילי החניה, אולם הערעור הוגש על ידי הנציגות ורק 17 מבעלי אותן דירות ולפיכך הוסף בעל הדירה הנוספת שנמנה על התובעים בהליך קמא כמשיב פורמאלי (משיב 12) לכתב הערעור. עוד יצוין, כי אחת מבעלי הדירות המחנים את רכבם בחניה רגילה, לא נתבעה בהליך קמא, מאחר שבחרה שלא להצטרף להודעה שהוגשה לנציגות בדבר סירוב בעלי הדירות החונים בחניה רגילה לשאת בעלות אחזקת מכפילי החניה ולפיכך גם אינה חלק מהליך הערעור.
4. הסכמי מכר הדירות;
הואיל וכפי שיפורט להלן, חלקה הארי של המחלוקת בין הצדדים נסבה על אופן פרשנות הסכמי מכר הדירות, לרבות המפרטים אשר צורפו להם, אשר נחתמו בין כלל בעלי הדירות לבין הקבלן, לשם הבנת הדברים בהמשך, הנני מוצאת להביא את הוראות הסעיפים המרכזיים הרלוונטיים כלשונם.
כהערה מקדימה אציין כי, במסגרת הדיון הועלתה טענה ולפיה לכל אחד מבעלי הדירות הייתה אפשרות לערוך תיקונים בהסכמי המכר ובמפרטים ואלו הוספו כנספחים להסכמים הפרטניים. יחד עם זאת, לא נטען ואף לא הוצג, כי בסעיפים כפי שיפורטו להלן, נעשו תיקונים פרטניים ומשכך, נקודת המוצא היא כי סעיפים אלו כלשונם נכללו בכלל הסכמי המכר.