31. לעניין זה אדגיש כי לא הוצגה בפניי כל ראיה לכך שהחברה הודיעה לתובעים עובר לביצוע העסקה כי המחיר שנקבע בין הצדדים במסגרת ההסכמות , אינו מחיר סופי אלא מחיר מותנה שיכולים לחול לגביו שינויים לאחר השלמת העסקה ומסירת הרכבים לידי התובעים.
32. בהקשר זה אציין את פסק הדין שניתן בהליך שהתנהל בפני כב' השופט עזריה אלקלעי בו חויבה החברה בתשלום הפרש המס בעקבות הודעות גירעון שנשלחו על ידי רשות המסים במקרה שנסיבותיו דומות למקרה שבפניי (ת"א (ת"א) 32207-08-16 ד"ר ניר שפק נ' אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ [פורסם בנבו].
33. לסיכום הפרק הדן במישור החוזי שבין הצדדים, הגעתי למסקנה כי מאחר שנפל פגם בהליכי הדיווח לרשות המסים בנוגע לשווי המוצהר של הרכב באופן שהביא לכך שרשות המסים הוציאה הודעות גירעון לתובעים לתשלום סכומים נוספים שעולים על סכום העסקה המוסכם עם החברה, הרי שעסקינן בהפרת הסכם על ידי החברה כלפי התובעים ברכיב מהותי של ההסכם ,שהוא עלות הרכב שייבאו התובעים באמצעות החברה.
הפרת הסכם זו מזכה את התובעים בפיצוי המסתכם לכל הפחות לשווי הסכום שנדרשו לשלם לרשות המסים כתוספת למסים ששולמו על ידם בעת ייבוא הרכב.
עוולת התרמית
34. התובעים טוענים כי הדיווח אודות שווי מוצהר לרשויות המסים שאינו תואם את השווי של הרכב בפועל מהווה פעולה שעולה לכדי עוולות תרמית וגזל כהגדרתן בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
35. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה הנטל המוטל על התובעים להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד ביותר ולא ניתן להסתפק במאזן ההסתברויות הנוהג בהליכים אזרחיים [ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשייה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], 12.8.2007).
36. מעיון בכתב התביעה ובראיות שהוצגו לבית המשפט התברר כי קיים פער משמעותי בין השווי המוצהר של הרכב בפני רשויות המסים לעומת שווי הרכב בפועל .בעניין זה גרסת הנתבעים היא שהאחריות בנוגע לדיווח שנעשה למכס היא של המתווך בחו"ל שעמו עמדו הנתבעים בקשר במסגרת ייבוא הרכבים .לכן ,ככל שנעשתה תרמית היא לא נעשתה על ידי הנתבעים אלא על ידי המתווך מחו"ל והם רק פעלו בהתאם לדיווחים שהוא מסר ובהתאם לכך העבירו את הכספים למתווך ולרשות המסים. לשיטת הנתבעים ככל שלתובעים יש טענה בנוגע לחיוב הנוסף בהפרשי המס, עליהם לפנות אל המתווך מחו"ל (חקירתו הנגדית של הנתבע 3 בעמ' 51, ש' 19-21 לפרוטוקול מיום 4.7.2018).
37. התובעים כולם העלו את עילת התביעה מכוח עוולת התרמית והגזל כעילה חלופית. מסקנתי היא כי התובעים לא ביססו כנדרש את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לצורך הוכחת התקיימותן של עוולות התרמית והגזל בשים לב לנטל הכבד המוטל על הטוען להתקיימות עוולות אלה. אשר על כן ובעניין זה אני מקבלת את טענות הנתבעים כפי שפורטו בהרחבה בסיכומיהם וקובעת כי אכן לא הוכחו חמשת יסודות עוולת התרמית (ע"א 9057/07 דוד אפל נ' מדינת ישראל) [פורסם בנבו]. מטעם זה עילת התביעה בנוגע לעוולות אלו נדחית.