בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 11521-09-16 גרשון לנדאו נ' מדינת ישראל ואח'
ת"א 4872-12-16 אמסלם נ' מדינת ישראל – רשות המסים (אגף המכס והמע"מ) ואח'
ת"א 15064-05-15 שקלים נ' רשות המיסים /אגף המכס והמע"מ – יס"מ נתב"ג ואח'
לפני כבוד השופטת כוכבה לוי
התובעת בת"א 11521-09-16:
התובע בת"א 4872-12-16:
התובע בת"א 15064-05-15: סיגליה גרשון לנדאו
יצחק אמסלם
יוסף שקלים
כולם ע"י ב"כ עו"ד גלעד ברון
נגד
הנתבעים 2-4: 1. מדינת ישראל – ניתן פס"ד
2. אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ
3. רונן פלדהמר
4. אילן פרץ
נתבעים 2-4 ע"י ב"כ עו"ד שלומי ואקנין ועו"ד הילה בנסון בסמן
פסק דין
מבוא
1. בפניי 3 תביעות שנדונו במאוחד בפניי בשל עניינם המשותף.
2. התביעות כולן עוסקות בעסקה לייבוא אישי של רכבים.
התובעים, המזמינים, פנו אל חברת אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ, חברה שמפרסמת שעוסקת במתן שירותי ייעוץ בתחום ייבוא אישי של רכבי יוקרה (להלן: החברה) על מנת שיטפלו עבורם בהליך הייבוא האישי.
3. העסקאות בוצעו בשנים 2011-2012 . על פי הסכם ההתקשרות בחתימת התובעים שילמו התובעים את הכספים תמורת העסקה במלואה כולל המסים והעלויות הנלוות וקיבלו את הרכבים לידיהם.
4. בחלוף הזמן ולאחר שהעסקה הושלמה, קיבלו התובעים הודעות גירעון מרשות המסים (אגף המכס) ובהן דרישה לתשלום נוסף בעקבות תחשיב שערכה רשות המסים ולפיו עולה כי שווי העסקה גבוה משמעותית מהסכום שהוצהר ברשימון הייבוא.
5. בעקבות הודעות הגרעון כאמור , הוגשו התביעות שבפניי נגד רשות המסים בטענה כי יש להורות על בטלות הודעות הגרעון מנימוקים שונים וכנגד החברה – הנתבעת 2 ומנהליה בטענה כי התובעים שילמו את מלוא הסכום שדרשה החברה עבור העסקה על פי תחשיב שביצעה החברה במועד ביצוע העסקה .לכן, ככל שרשות המסים דורשת תשלום נוסף בגין אותה עסקה, הרי שלטענת התובעים ,על החברה לשאת בעלויות אלה ולא המזמינים, שכן החברה היא שביצעה את הפעולות הנדרשות לייבוא הרכבים ובתוך כך פעלה מול המכס לצורך שחרור הרכבים.
6. ביום 11.8.2021 לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בתיק בתום ישיבות ההוכחות הוגש לבית המשפט הסדר שניכרת בין התובעים לבין רשות המסים אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרתו שילם כל אחד מהתובעים לרשות המסים את הסכום שהוסכם בין הצדדים ומהווה ה"גירעון " כאמור .
7. משכך, נותר לדון בטענות התובעים כנגד החברה ומנהליה. בהקשר זה יש לציין כי בפסק הדין שניתן בע"א 256/17 הרשקוביץ שי נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ, [פורסם בנבו] מיום 18.8.2019, דחה בית המשפט העליון ערעור של 48 מערערים שייבאו כל אחד מהם בנפרד רכב בייבוא אישי בגידרו נטען על ידם כי יש להורות על בטלות הודעות גרעון שהוציאה רשות המסים אשר כללו דרישות לתוספת תשלום מס יבוא, בנסיבות דומות למקרים שנדונים בפניי.
תמצית התביעות
8. ת"א 15064-05-15 [פורסם בנבו] – יוסף שקלים רכש באמצעות החברה בשנת 2011 רכב מסוג מרצדס ולאחר ששילם את מלוא התמורה שנדרש לשלם, קיבל את הרכב לרשותו.
הודעת הגרעון מרשות המסים נשלחה אל יוסף בחודש יולי 2014.
9. ת"א 11521-09-16 [פורסם בנבו] – סיגליה גרשון לנדאו רכשה באמצעות החברה בשנת 2012 רכב מסוג מרצדס וגם היא קיבלה לרשותה את הרכב בשנת 2012 לאחר ששילמה את מלוא התמורה כפי שהתחייבה. הודעת הגרעון מרשות המסים התקבלה בחודש יולי 2016.
10. ת"א 4872-12-16 – יצחק אמסלם רכש באמצעות החברה רכב מסוג מרצדס בשנת 2012 וקיבל לרשותו את הרכב לאחר תשלום מלוא התמורה וגם אליו נשלחה הודעת גרעון מרשות המסים בחודש יולי 2016.
דיון והכרעה
11. הטענות העיקריות שמופיעות בכתבי ההגנה הן הטענה כי החברה לא התחייבה ל"מחיר הסופי" של העיסקה שכן בהתקשרות בין הצדדים נכתב מפורשות כי בכל מקרה שבו יחול שינוי בהיקף תשלום המס הנדרש תחול התוספת על המזמין (היבואן) ולא על החברה. טענת ההגנה הנוספת שהעלו היא שהמזמינים היו מעורבים באופן מלא בתהליך הייבוא כולל בשלב המו"מ לגבי מחיר הרכב אותו הם ביקשו לייבא באופן אישי והחברה שימשה כגורם מסייע ומייעץ בלבד.
היכרות התובעים עם הליך הייבוא האישי
12. טענה שהעלו הנתבעים בהתייחס לתובעת, סיגליה גרשון לנדאו, וכן לתובע, יצחק אמסלם, היא היכרות מוקדמת וניסיון בתחום הייבוא כך נטען כי בעלה של גב' לנדאו שהוא למעשה המזמין בפועל של הרכב בייבוא אישי ביצע עסקה נוספת של ייבוא אישי של רכב וטענה דומה הועלתה בעניינו של יצחק אמסלם.
13. טענות אלו הוצגו על ידי הנתבעים כרקע עובדתי. אלא שאיני רואה בכך ראיה המסייעת לנתבעים משני טעמים. הטעם הראשון הוא שהתובעים פנו לחברה מתוקף ניסיונה בתחום הייבוא האישי של הרכבים שאינה משתווה לניסיונם של התובעים אף אם הם ביצעו עסקה אחת נוספת של ייבוא אישי של רכב . הטעם השני הוא שמשלוח הודעות הגירעון על ידי רשות המסים אינו חלק מובנה מהתהליך של ייבוא אישי של רכב אלא הוא מקרה חריג הנובע מדיווח של שווי מוצהר שאינו תואם את המצב בפועל .לכן, ניסיון פרטני בעסקת ייבוא אישי איננו רלוונטי למקרה שבפניי.
האחריות על ביצוע הליכי הייבוא האישי
14. אין מחלוקת שהחברה גבתה עמלה עבור התהליך של הייבוא האישי של הרכבים עבור התובעים. עמלה זו מהווה תשלום ששילמו התובעים כמתחייב על פי ההסכמים שבין הצדדים והיא משקפת את התמורה עבור הפעולות שנדרשת החברה לבצע במסגרת הליכי הייבוא האישי כחלק מהשירות והייעוץ שהיא מעניקה ללקוחות.
15. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי התובעים היו מעורבים בכל השלבים של בחירת הרכב וכן ידעו מהו המחיר המבוקש תמורת הרכב . לכן טוענים הנתבעים כי לא הייתה תרמית או הטעיה מצד החברה בנוגע למחירי הרכבים וככל שרשות המסים דורשת תשלום סכום נוסף אין להשית את החיוב על החברה אלא על התובעים.
16. מניתוח הראיות והעדויות שהוצגו לבית המשפט עולה כי החברה הנתבעת 2 היא שפעלה בעצמה ובאמצעות שלוחים מטעמם במסגרת הליכי הייבוא מול מוכרי הרכב בחו"ל ומול הגורמים הרלוונטיים בתחום המכס בישראל. אמנם התובעים נדרשו לחתום על מסמכים שונים ועל ייפוי כוח לצורך השלמת הייבוא אך התובעים כולם עמדו על כך בחקירתם כי הם לא נדרשו לפרטים השונים במסגרת הטיפול בייבוא אלא הסתמכו על ההסכמות עם החברה בכלל וביחס למחיר הסופי שיידרשו לשלם עבור עסקת הייבוא האישי בפרט.
אני מוצאת את גרסאותיהם אמינות במלואן ומקבלת אותן.
17. בנושא זה של הדיווח לרשויות המסים איני מקבלת את טענות הנתבעים המבטאות את הסרת האחריות מהנתבעים בכל הנוגע לדיווח אודות השווי המוצהר של הרכב או את הטענות המבקשות להטיל אשם תורם על התובעים לאור מעורבותם במידה כזו או אחרת בתהליך הייבוא. התרשמתי ושוכנעתי שהפניה של התובעים אל החברה נעשתה בשל המורכבות של הליך הייבוא האישי ולאור מקצועיותם של הנתבעים בתחום זה .מכאן שככל שנמסר לתובעים מחיר כולל של העסקה המבוסס על ההצהרות שדווחו על ידי החברה או מי מטעמה ובכלל זאת עמילי המכס שהיו מעורבים בעסקה, החברה היא האחראית לכך שלא תינתן הצהרה שיש בה פער בין השווי המוצהר לבין השווי בפועל של הרכב ולא ניתן היה לצפות שהתובעים כלקוחות של החברה יפעלו בעצמם על מנת לבחון את ההצהרות שמולאו במסגרת הליכי הייבוא בפני רשויות המסים.
בהקשר זה יש לזכור שהחברה עוסקת במתן שירותי ייעוץ וסיוע בתהליכי הייבוא האישי של רכבים .משכך, קיים קושי ממשי בטענת החברה כי האחריות בנושא הדיווח לרשויות המס היא של לקוחות החברה.
18. על מנת ללמוד עוד על אחריות החברה ביחס לפעולות שנעשו במסגרת הייבוא ניתן לעיין במסמך ההזמנה כדוגמת נספח א' לתצהיר התובע, יצחק אמסלם, בו נרשם בחלק העליון בעמוד האחרון כך "לצורך פעולת היבוא יחתום המזמין על יפוי כוח לביצוע היבוא על שמו – מנגד מצהירים נציגי פרימיום קאר כי כל הפעולות והבקשות אשר יבוצעו ו/או יועברו לכל רשות שהיא על שם המזמין יהיו על פי החוק ויהיו באחריותם המלאה" (ההדגשות שלי – כ.ל).
ההסכם שבין הצדדים
19. מניתוח העדויות והראיות עולה שבפנינו עסקה פשוטה . מצד אחד עומדים נציגי החברה המציגים את עצמם כמומחים בתחום ייבוא אישי של רכבי יוקרה ומציעים מתן שירותי ייעוץ וסיוע בכל התהליכים הכרוכים בייבוא אישי של רכבי היוקרה ומצד שני, לקוחות החברה שמעוניינים לייבא רכב מדגם מסוים בהתאם לתנאי העסקה המוצגים בפינהם ומוצעים להם על ידי החברה.
20. מאחר שתצהירי הנתבעים בכל אחת מהתביעות דומים אציין לשם הדיון, כי מעיון בתצהירו של הנתבע 3, רונן פלדהמר, בעניינה של התובעת 1, עולה כי כפי שהצהיר בסעיף 11 לתצהירו, סוכם בין הצדדים כי עלות עסקת הייבוא לרבות שירותי הייעוץ תהא בסכום כולל של 335,000 ש"ח בתוספת רכבו של הלקוח ("עסקת טרייד אין"). תשלום זה הוא הסכום הכולל שהיה על הלקוח לשלם כנגד קבלת הרכב שביקש לייבא באופן אישי באמצעות החברה.
הנתבע 3 הצהיר כי החברה לא התחייבה למחיר כולל וסופי לשיטתו. והראיה לכך היא סעיף בהסכם שעוסק במקרה של שינוי בשיעור המס שיחול על העסקה, סעיף אליו אדרש בהמשך.
מכאן עולה כי למעט סעיף זה , לא הובהר ללקוחות שמחיר העסקה עלול להשתנות בנסיבות אחרות גם לאחר השלמת העסקה.
הצהרות דומות לגבי האופן שבו סוכם מחיר העסקה ניתנו גם בעניינם של התובעים האחרים בהתאם לנסיבות והמחיר שנקבע לכל עסקה.
21. לאחר סיכום העסקה כולל העלות שנדרש הלקוח לשלם עבור הרכב המיובא, הנתבעים הם שיצרו קשר עם המתווך, רותם אברג'יל, במדינה ממנה יובא הרכב. המתווך באותה המדינה הוא שאחראי על משלוח מסמכי הייבוא לעמיל המכס. מסמכים אלה מתקבלים בישראל במקביל להגעת הרכב לנמל בישראל .את המשך הפעולות לטובת שחרור הרכב מהנמל מבצע עמיל המכס. לא למותר להעיר כי בהחלט נוכחתי כי לא הייתה כל היכרות בין עמיל המכס למי מהתובעים .
22. אמנם הלקוחות היו מעורבים במסגרת תהליך הייבוא בנושאים שונים כדוגמה חתימה על ייפוי כוח עבור עמיל המכס לצורך ייבוא הרכב, אלא שאין בכך כדי להחליף את התחייבות החברה למתן שירותי ייעוץ וסיוע או בכדי לקבוע שהאחריות על הליכי הדיווח לרשות המסים חלה על הלקוחות ולא על החברה או שלוחיה.
23. בבחינת העובדות והסכמות הצדדים בהחלט נוכחתי כי המחיר ששילמו התובעים , לא היה מחיר שהיווה תוצאה של תחשיב מפורט. לתובעים בעת ההתקשרות לא היה שמץ של מושג איזה סכום הם משלמים בגין המס החל על העסקה , בגין שירותי עמילות מכס ובגין עמלת הנתבעים . לעניין זה אפנה לעדותו של הנתבע 3. כאשר נשאל "איפה ההבחנה בין שירותי הייעוץ לבין העסקה ?" ע 44 שורה 2 לפרטיכל ענה – "לא יודע לענות " ואצל לנדאו? " ענה : "אותו דבר".ע' 44 שורה 5 .
24. הרושם הוא שהמצג שיצרה החברה בפני התובעים הוא כי סכום העסקה שהוצג לתובעים על ידי הנתבעים הוא סופי. גם אם הדברים לא נאמרו במפורש על ידי נציגי החברה, ומכאן שבהינתן שהלקוח שילם את מלוא התמורה שהתבקש והעביר את הכספים לחברה ואף קיבל לידיו את הרכב, כך שהעסקה הושלמה בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי החברה, אין בסיס לטענות החברה כי היה ידוע ללקוחות שמחיר העסקה "אינו סופי".
25. לכך יש להוסיף את פערי הידע והמקצועיות בין הצדדים. בעוד החברה עוסקת בייבוא אישי של רכבי יוקרה באופן קבוע, הלקוח שמגיע לקבל את שירותי הייעוץ אינו בקי בתהליך הייבוא .מטעם זה הסכים הלקוח לשלם לחברה את העמלה המתווספת למחיר הרכב עבור שירותי הייעוץ והסיוע שניתנו לו לצורך ייבוא הרכב.
סעיף שינוי אפשרי בהיקף המס המצוין בהסכמים
26. כאמור לטענת הנתבעים הסעיף בהסכם ההזמנה שבו נכתב כך "במידה ויהיה שינוי בגובה המיסוי שינוי זה יכול (הטעות במקור – כ.ל) על המזמין", הוא סעיף שמטיל על המזמינים את החבות לשאת בעלות הנוספת כפי שהתבקשו לשלם בהודעות הגרעון שהוציאה רשות המסים נוכח התחשיב שנעשה לגבי שווי הרכב המיובא.
27. מעבר לעובדה כי רק במקרה של אמסלם הוצג לבית המשפט הסכם הזמנה הכולל סעיף זה, הרי שגם לו הייתי מקבלת את הטענה של החברה כי היא נוהגת לחתום על הסכם סטנדרטי עם כל מזמין רכב בייבוא אישי ובכל ההסכמים נכלל סעיף דומה, איני מקבלת את הפרשנות של הנתבעים לסעיף זה.
28. לטענת הנתבעים , הודעות הגירעון שהוצאו על ידי רשות המסים לכל אחד מהתובעים הן בגדר "שינוי" בגובה המיסוי אלא שלא כך הוא הדבר1.
רשות המסים דרשה את תוספת התשלום לא בשל שינוי בשיעורי המס אלא בשל הטענה כי שווי הרכב המיובא אינו תואם את השווי שהוצהר בעת ביצוע הייבוא על בסיס מידע שהתקבל ברשות המסים בדיעבד, משכך לשון הסעיף תומכת בטענותיהם של התובעים ולא בפרשנות החברה.
29. גם אם נבחן את תכליתו של הסעיף כחלק מההסכם, ניתן לקבוע כי מאחר שלחברה אין יכולת לצפות שינויים עתידיים בשיעורי המס שתטיל המדינה הרי שתכלית הסעיף היא לקבוע כי במקרה של שינוי בשיעורי המס לאחר שנחתמה ההזמנה של הרכב המיובא לא תחול עלות זו על החברה, שכן קביעת תמחור הרכב נעשית במועד ביצוע ההזמנה ובהתאם לשיעורי המס הקבועים והידועים באותה העת .לכן כל שינוי עתידי ככל שייקבע על ידי המחוקק, יחול על מזמין הרכב.
30. סעיף זה שהוא חלק מההסכם שנוסח על ידי החברה, מחזק את טענות התובעים כי התמחור הכולל של העסקה שנעשה בעת ההזמנה כלל את כל העלויות השונות המרכיבות את עסקת הייבוא האישי של הרכבים באמצעות החברה .מטעם זה דאגה החברה להוסיף סעיף ספציפי המחריג עלויות עתידיות אפשריות בשל שינויים שיחולו בשיעור המס, כך שאלה לא יחולו על החברה אלא על המזמין .מכאן ניתן ללמוד כי עלויות אחרות שאינן נובעות משינוי בשיעור המס אינן חלות על המזמין. בתוך כך ניתן לכלול גם את התשלום בעקבות הודעות הגירעון ששלחה רשות המסים לתובעים בהליכים שבפניי.
31. לעניין זה אדגיש כי לא הוצגה בפניי כל ראיה לכך שהחברה הודיעה לתובעים עובר לביצוע העסקה כי המחיר שנקבע בין הצדדים במסגרת ההסכמות , אינו מחיר סופי אלא מחיר מותנה שיכולים לחול לגביו שינויים לאחר השלמת העסקה ומסירת הרכבים לידי התובעים.
32. בהקשר זה אציין את פסק הדין שניתן בהליך שהתנהל בפני כב' השופט עזריה אלקלעי בו חויבה החברה בתשלום הפרש המס בעקבות הודעות גירעון שנשלחו על ידי רשות המסים במקרה שנסיבותיו דומות למקרה שבפניי (ת"א (ת"א) 32207-08-16 ד"ר ניר שפק נ' אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ [פורסם בנבו].