--- סוף עמוד 29 ---
אבטין, שעה שלפי התכנית שאושרה חלק מחלקם של העותרים בחלקה 12 יהיה בצד הצפוני של דרך מס' 762 ויתר זכותם בקרקע תהיה בצד הדרומי של הדרך, באופן שאינו מאפשר לעותרים שימוש בקרקע לאור ההגבלות שבתכנית, ומעביר את השליטה בקרקע לתושבי רכסים, למרות שבפועל הבעלים של חלקים מהשטח הם תושבי איבטן.
81. עוד טענו העותרים כי מעיון בטבלת האיזון עולה ששטח החלקה הנכללת בתכנית הינו 183.339 דונם כאשר סך הכל שטח נכלל בטבלת האיזון הינו 164.897 דונם. משמעות הדבר כי השמאי מר בריל הוריד שטח של 18.442 דונם בהיותם בייעודים ציבוריים. נטען כי מבדיקת התכניות החלות על האזור מתברר כי השטח הציבורי היחיד שהופקע הינו שטח כביש מס' 762 ומלבד שטח זה אין כל שטח ציבורי בחלקה המשמש לפונקציה ציבורית. נטען כי עיון בנספח ג' של טבלת האיזון מראה כי קביעתו של השמאי הינה שגויה ופגומה בבסיס ועומדת בניגוד לקווים המנחים של השמאי הממשלתי שקובע כי שווי קרקע בייעוד דרך לא יפחת משווי קרקע חקלאית ללא פוטנציאל לפי 180 ₪ למ"ר. נטען כי קביעתו השגויה של השמאי בריל פוגעת בשווי היחסי של המתנגדים ומקטינה את זכויותיהם במגרשי התמורה, ולכן מבוקש כי השמאי בריל יתקן את קביעותיו בעניין זה.
82. עוד טענו העותרים כי הפגמים והמחדלים שנפלו בתכנית מצביעים כל אחד בפני עצמו קל וחומר בהצטברותם על הפרת האיזון המתבקש בין הפגיעה בזכות הקניין לאינטרס הציבורי. נטען כי העותרים אשר בפועל מחזיקים ומשתמשים בשטח מוגדר מחלקה 12 כמנהג בעלים מזה שנים רבות ללא התנגדות כלשהי מצד שאר הבעלים ובהסכמת חלקם רואים בעניין הקצאת מגרש 503 ומגרש 504 למספר בעלים במושעא, כאשר לחלק מאותם בעלים זכות קטנה למדי במגרשי ההקצאה בדומה למצבם של העותרים, משום פגם בתכנית ופגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם הקנייניות של העותרים ושל אחרים, דבר שמחייב הכנסת שינויים משמעותיים בתכנית אשר יהיה בהם לרפא את הפגמים שיורדים לשורש חוקיות התכנית וסבירותה.
83. בנוסף, טענו העותרים כי ליוזמי התכנית אינטרסים משמעותיים בתכנית המלווים בהפליה, שעה שהתכנית נועדה להשביח את המקרקעין שבבעלות צד אחד תוך שזו מונעת מבעלי קרקע שכנים וסמוכים ליהנות מרכושם ומהשימוש בו. עוד נטען כי ניתוח הוראות התכנית כלפי העותרים מעלה אצלם חשש שלא ניתן להימנע ממנו שהמדינה והמתכנן פעלו בתכנון התכנית מתוך ניגוד עניינים והעדפת שיקולים שאינם לטובת העותרים. כמו כן, נטען כי בתכנית אין שוויון בין שווי הזכויות של העותרים הן במצב הנכנס, הן במצב היוצא, והן בהקצאת שטחים לעותרים משטח המגרש המינימאלי, דבר שגורם להם נזק בלתי הפיך ו/או עלול לאלץ אותם למכור את חלקם.