84. לבסוף, טענו העותרים לפגיעה בזכות הטיעון. נטען כי בהליכי אישור התכנית לא ניתנה הזדמנות לציבור להביע את דעתם או ליטול חלק פעיל בהכנת התכנית. בהתאם, נטען כי הותרת המצב כפי שאושר בתכנית יגרום לפגיעה בעותרים ולאיבוד אמון הציבור בשלטון החוק.
--- סוף עמוד 30 ---
תמצית טענות המשיבים בעת"מ 17308-01-21 עמריה ואח' נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח'
85. המשיבות 2-1 עתרו לדחיית העתירה הן על הסף מחמת אי צירוף משיבים רלוונטיים (כל בעלי הזכויות שנכללו בטבלאות האיזון) ואי מיצוי הליכים, והן לגופה.
86. לטענת המשיבות 2-1 מרבית טענות העותרים הינן טענות תכנוניות או שמאיות, אלה הן טענות מקצועיות מובהקות שהוכרעו על ידי מוסד תכנון ארצי בהתבסס על נימוקים מקצועיים ענייניים בלבד, שבית המשפט ככלל אינו נוהג להתערב בהן.
87. עוד טענו המשיבות 2-1 כי בעוד שהעותרים הגישו את עתירתם במשותף, ההתנגדויות שהוגשו לא היו משותפות, ומדובר למעשה בשלוש קבוצות שונות של מתנגדים (העותרים 4-1, העותרים 7-5 ועותר 8) אשר במסגרת ההתנגדויות שלהם העלו לעתים טענות סותרות, דבר שהקשה על מתן התייחסות עניינית לטענות שהועלו בעתירה בפרט שעה שהעותרים לא פירטו בעתירה אילו פרטים יש לתקן בתכנית.
88. מכל מקום נטען כי החלטת הותמ"ל לדחות את מרבית ההתנגדויות של העותרים לתכנית היא החלטה נכונה וסבירה וזו אינה מקימה עילה כלשהי להתערבות בית המשפט.
דיון והכרעה בעת"מ 17308-01-21 עמריה ואח' נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח'
89. טענות העותרים בעתירה זו כמו גם בכל יתר העתירות ידונו אף הם בהתאם למושכלות היסוד שפורטו בסעיפים 33 ו-34 לעיל בכל הנוגע למידת ההתערבות של בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון בכלל ומוסדות התכנון הארציים בפרט.
90. טענתם העיקרית של העותרים נוגעת לאי הכללת חלקה 12 בשלמותה בתחום התכנית וכנגד טבלאות ההקצאה והאיזון בהליך האיחוד וחלוקה.
91. סעיפים 128-120 לחוק התכנון והבניה, מסדירים את מנגנון האיחוד וחלוקה של קרקעות בתחומה של תכנית. מהותן של ההוראות בדבר איחוד וחלוקה היא בעיקר קניינית. מכוח הוראות אלה רשאים מוסדות התכנון לשנות את מערך הזכויות הקנייניות של בעלי מקרקעין בתחומה של תכנית, לאחד בין מגרשים, להורות על חלוקתם מחדש באופן שונה ולהקצות את הזכויות בהם באופן שונה בין בעליהם במטרה למצות את התועלת המרבית משטחי המקרקעין הנמצאים בתחום התכנית לטובת הפרט והכלל. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 452 (2003), שם נקבע כדלקמן: