94. בעניין בן משה התייחס כב' השופט מזוז למכשיר האיחוד וחלוקה, והבהיר כי הגישה העקרונית הנקוטה בידי מוסדות התכנון שוללת שימוש במכשיר האיחוד וחלוקה לצרכי
--- סוף עמוד 32 ---
פיצוי בעלי הזכויות בקרקע גובלת שאינה דרושה לתכנון חטיבת הקרקע מושא התכנית, ובלשונו:
"מכשיר האיחוד וחלוקה, בהסכמת הבעלים או שלא בהסכמתם... הוא אמצעי תכנוני שנועד לאפשר ולהקל על ביצוע תכנון של חטיבת קרקע נתונה לייעודים שהוגדרו, ואין לעשות שימוש באמצעי זה למטרות פיצוי גרידא שאינן נובעות מצרכי התכנון של אותו מתחם קרקע. בהתאם לכך, ההחלטה בדבר הכללתן או אי הכללתן של חלקות קרקע במסגרת תכנית האיחוד וחלוקה צריכה להיות מעוגנת בצרכי התכנון של חטיבת הקרקע בה מדובר ולא בשיקולים חיצוניים הזרים לענין....".
95. מן האמור עולה כי עיקרון "ההפרדה בין תכנון לפיצוי" כפי שהובהר בפסיקת בית המשפט העליון, אוסר על שימוש במכשירים תכנוניים למטרות פיצוי גרידא. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבג"צ 6693/18 בני ציון כפר שיתופי אגודה חקלאית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (31/08/21) (להלן: "פסק דין בני ציון").
"באין צורך תכנוני באיחוד וחלוקה, אין לבצע איחוד וחלוקה; ובאין הצדקה תכנונית לכך שחטיבת מקרקעין כזאת או אחרת תיכלל בתכנית של איחוד וחלוקה, אין לכלול אותה בתכנית האיחוד והחלוקה... החלטות תכנוניות צריך שתהיינה מכוונות למטרה אחת: טובת הציבור במובן הרחב. מי שמקרקעיו נפגעו עקב תכנית, תרופתו בפיצוי כספי ולא במהלך תכנוני אשר מיטיב את מצבו הכלכלי כבעל הנדל"ן".
96. בית המשפט העליון קבע בפסיקתו את המבחנים לפיהם תיכלל חטיבת קרקע בתכנית איחוד וחלוקה והתייחס לזיקה התכנונית הדרושה אשר מצדיקה הכללת קרקע בתכנית כזו? כך למשל, בעניין כרמלי נידונו הוראות תמ"ל 1004/א, ובין היתר נדונו עתירות של בעלי קרקעות שקרקעותיהם נכללו על-פי התכנית ברצועת קרקע להקמת מחלף, ואף על פי כן לא נכללו קרקעות אלה בתכנית האיחוד וחלוקה. בית המשפט העליון דחה טענת העותרים לעניין אי הכללת הקרקעות בתכנית איחוד וחלוקה, וקבע כי המבחן להכללת שטח בהוראות האיחוד וחלוקה תלוי במידת הזיקה התכנונית לתכנית, ובלשונו של בית המשפט:
"בהקשר זה נפסק בעבר, כי החלטה בדבר הכללת מקרקעין בתחום המיועד לאיחוד וחלוקה, צריכה להתקבל על בסיס שיקולי תכנון וקידום יעדי התכנית, ואין הרשות רשאית לעשות כן מטעמים של פיצוי בעלי המקרקעין... מכאן, שאין לו לאזרח זכות קנויה שהתכנון המחודש של מקרקעיו ייעשה דווקא באמצעות הכלי של איחוד וחלוקה העתיד להשביח את המקרקעין, על פני המנגנון של ייעוד מקרקעין לצורכי ציבור והפקעתם..".