103. העותרים טענו כי יש לכלול את כל חלקה 12 בתכנית כדי לאפשר בניית שכונת מגורים לכפר אבטין. גם טענה זו אין אפשרות לקבלה. התכנית מושא העתירה נועדה להרחבת היישוב רכסים ואין המדובר בתכנית לתוספת יחידות דיור ליישוב אבטין. אכן, בהינתן מצוקת הדיור הארצית הידועה, ראוי שמוסדות התכנון יפעלו לקידום תכניות שיאפשרו הרחבת מספר יחידות הדיור גם ביישוב אבטין, ואולם, כאמור, התכנית נשוא העתירה אינה הפתרון. לאור האמור, משלא עלה בידי העותרים להציג כל נימוק ענייני או תכנוני לפיו יש לכלול את כל חלקה 12 בתכנית, דין טענות העותרים בעניין זה להידחות.
104. העותרים טענו בנוסף כנגד אופן הקצאת מגרשי התמורה, כאשר לטענתם היה על הותמ"ל להקצות את מגרשי התמורה "קרוב ככל הניתן" למגרשי המקור וכן להקצות להם שטחים במצב "יוצא" תוך הפרדת השותפויות בקרקע על דרך הקצאה ככל הניתן של שטחים בבעלות יחידה ולא בבעלות משותפת במושעא.
105. תקנה 7 לתקנות איחוד וחלוקה קובעת כי "בעריכת טבלאות ההקצאה יפעל עורך הטבלה, ככל הניתן, להפריד שותפויות במקרקעין ולהקצות, ככל האפשר, מגרשים לבעלות יחידה". מלשון התקנה עולה כי המחוקק לא חייב הקצאת מגרשים לבעלות יחידה, אלא ההנחיה היא שהדבר ייעשה ככל הניתן והאפשר. כמו כן, בעוד שלפי החוק חובה לשמור על עקרון השוויון היחסי בתכניות האיחוד וחלוקה בין בדרך של הקצאת זכויות בקרקע ובין אם בדרך של תשלומי איזון, החובה המוטלת על מוסד התכנון לשמור על עקרון הקרבה לחלקה מקורית היא רק "ככל האפשר" כלשון סעיף 122(1) לחוק התכנון והבניה, כאשר
--- סוף עמוד 35 ---
סעיף 121(2) לחוק התכנון והבניה קובע כי חלוקת המגרשים בין בעליהם יכולה להיות למגרשים בבעלות משותפת או למגרשים בבעלות נפרדת.
106. בענייננו, לא עלה בידי העותרים להראות כי אופן חלוקת המגרשים במצב היוצא אינו עומד בעקרונות התכנון או כי הותמ"ל לא פעל בהתאם לעקרון צמצום הבעלויות המשותפות ככל הניתן ועקרון ההקצאה "קרוב ככל הניתן" לחלקת המקור. בהקשר זה ובאשר לטענות העותרים בכל הנוגע לתכנית החלוקה החלקית שצורפה להתנגדות העותרים 4-1, עולה כי כי תכנית זו מתייחסת לכ-75.343 דונם מתוך סך שטחה של חלקה 12 והתשריט אליו מתייחסים העותרים אינו חתום על ידי כלל בעלי הזכויות הרשומים בחלקה 12, אלא מדובר על חלוקה פנימית בין חלק מבעלי הזכויות בחלק מהחלקה. בנסיבות אלה, גם אם חלוקה זו נעשתה בהסכמה, הרי משהתשריט האמור לא הגיע לכדי רישום בספרי המקרקעין מקובלת עלי עמדת הנתבעות 2-1 כי התשריט נעדר מעמד סטטוטורי ביחס לתכנית. משכך, דין טענות העותרים בעניין זה להידחות. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי מגרשי התמורה שקיבלו העותרים מצויים בתחום חלקת המקור, מצפון לכביש 762 כפי שביקשו העותרים עצמם במסגרת "הסכם העקרונות" עליו חתמו, וכן לאור העובדה כי התכנית מצמצמת משמעותית את החזקה במושעא יחסית למצב הנכנס.