168. לגופו של עניין, טענו המשיבות 2-1 כי החלטת הותמ"ל המאשרת את התכנית שכללה את מתחמי איחוד וחלוקה נפרדים (למגורים ותעסוקה ומסחר), הינה החלטה המשקפת איזון ראוי, מכמה נימוקים: (1) הקצאת מגרשי תמורה לעותרת במתחם מסחר ותעסוקה הממוקם ביישוב אבטין נעשתה בתחומי חלקת המקור, ומשכך נשמר כלל "הקרבה"; (2) לעותרת הוקצו שני מגרשי תמורה בבעלות יחידה לעומת המצב שקדם לתכנית בה הייתה הבעלות בחלקה 12 במושע. בהקשר זה צוין כי הקצאת מגרשי תמורה בייעוד מגורים, הייתה מחייבת צירוף העותרת לבעלי זכויות נוספים, דבר שנוגד את עקרון הפרדת הבעלויות; (3) שווי המגרשים שהוקצו לעותרת, אשר נגזר בין השאר מייעודם (מסחר ותעסוקה) ומיקומם (בסמוך לכביש ראשי) מאפשרים לשמור על עיקרון השווי היחסי, כאשר לא מן הנמנע כי הקצאת מגרשי תמורה בייעוד מגורים לא היה בהכרח מאפשר לשמור על עיקרון השוויון היחסי נוכח שוני במאפייני מגרשי התמורה המשליך על שווים. מכל מקום, טענו המשיבות 2-1 כי קיימת חשיבות להקצאת מגרשים בהתאם לזיקה של בעל הזכויות למקום, ובאופן שיש בו כדי לאפשר את מימוש מטרות התכנית. נטען כי מבחינה עניינית הקצאת מגרשי תמורה לעותרת בתחום היישוב אבטין מקיים את מבחן הזיקה שכן, לעותרת גם אם היא אינה מתגוררת עוד ביישוב אבטין, הייתה קיימת לה זיקה ליישוב, וזאת בניגוד ליישוב רכסים, שם אין לעותרת כל זיקה, והקצאת מגרשים בתחומי רכסים לעותרת יש בו כדי לפגוע בהיתכנות מימוש התכנית.
169. אשר לטענת העותרת ביחס להסכם עליו חתומים מרבית בעלי הזכויות בחלקה 12, טענו המשיבות 2-1 כי יש בהסכם זה כדי להעיד דווקא על סבירות החלטת הותמ"ל להתחשב
--- סוף עמוד 53 ---
בהסכמות אליהן הגיעו הרשויות המקומיות כמו גם בהקצאה כפי שבוצעה בסופו של יום. לפיכך, נטען כי ריכוז זכויותיהם של בעלי הזכויות במיקום שנבחר לא נעשה בשום אופן לפי השתייכות מגזרית כנטען בעתירה, אלא לפי עיקרון הזיקה העניינית הברורה והמפורשת הנובע כאמור מסעיף 122(1) לחוק התכנון והבניה. בכל מקרה נטען כי רצון העותרת לממש את זכויותיה במקרקעין שבבעלותה באופן שישיא לה רווחים גדולים עוד יותר מאלו אשר התכנית ממילא מקנה לה אינה מהווה שיקול תכנוני-ענייני לא כל שכן מחייב, אשר יש בו כדי להשפיע ולשנות תכנון מושכל, מורכב וענייני, כפי שבא לידי ביטוי בתכנית שאושרה.
170. המשיבים 9, 10, 11 ו-21 הגישו תגובה לעתירה, במסגרתה הביעו התנגדותם לקבלת הסעדים המבוקשים, בטענה כי מדובר בעתירה שהוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שמשיבים אלה הסתמכות על פרסום התכנית והחלו במשא ומתן מתקדם למכירת זכויותיהם בחלקות שקיבלו במסגרת התכנית. נטען כי כל שינוי בתכנית שאושרה יגרור לעיכוב מימוש זכויותיהם בחלקות השייכות להם ואף יעמידם בפני סיכון שיוגשו נגדם תביעות משפטיות.