25. בנוסף, טענו אפרת, כי החוק אושר כהוראה שעה שהסתיימה ביוני 2020, וניסיונות להאריך את תוקפו בתזכירי חוק שונים לא צלחו, עובדה שצריכה לעמדתם להוות משקל בבחינת נחיצות ודחיפות התכנית.
26. עוד ובנוסף, טענו אפרת כי הליך אישור התכנית רצוף כשלים חמורים, שעיקרם העדר שיתוף ציבור תושבי רכסים בהליך, תוך פגיעה בזכות הטיעון שלהם.
תמצית טענות המשיבים בעת"מ 71368-12-20 אפרת ואח' נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח'
--- סוף עמוד 11 ---
27. המשיבות 2-1 עתרו לדחיית העתירה. לטענתן, ההליך התכנוני שהוביל לאישור התכנית, לא זו בלבד שנוהל במקצועיות ובהתאם להוראות החוק, אלא שסופו של ההליך בהחלטה תכנונית מובהקת המשקפת עקרונות תכנון נכונים, ומאזנת בין מכלול האינטרסים, הן הציבוריים והן התכנוניים. נטען כי התכנית קודמה במסגרת הליך מזורז, מכוח הוראת שעה שמטרתה להגדיל בשיעור ניכר את היצע הדירות במדינה בכלל, ובפרפריה בפרט, כחלק משורת צעדים להורדת מחירי הדיור בארץ, כפי שהדבר גם קיבל ביטוי בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 1846/18 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח' (17/09/18). לפיכך, נטען כי אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה לאשר את התכנית.
28. עוד טענו המשיבות 2-1 כי אישור התכנית נעשה בסמכות, בהליך תקין תואם חקיקה, תוך הפעלת שיקול דעת תכנוני-מקצועי המצוי בליבת סמכותה של הותמ"ל ובאופן התואם מגמות תכנון המעוגנות בתמ"א 35 ובתמ"מ 6. בכל מקרה, נטען כי החלטת הותמ"ל לדחות את התנגדותם של אפרת לתכנית היא החלטה נכונה, למצער סבירה, אשר אינה מקימה עילה כלשהי להתערבות בית המשפט בהחלטה.
29. המשיבה 4 – מועצה מקומית רכסים – הודיעה בתשובה שהגישה כי היא תכבד כל החלטה שתינתן במסגרת העתירה.
30. המשיבה 22 הגישה תשובה לפיה העתירה אינה נוגעת לזכויותיה, ומשכך הודיעה כי היא משאירה את ההכרעה בעתירה לשיקול דעת בית המשפט.
31. לאחר הגשת העתירה על ידי אפרת, ולבקשת משיבים מס' 12-10, 13, 19-14, 31, 32, 33 ו-34 ניתנו פסקי דין המורים על מחיקתם של משיבים אלה מהעתירה.
32. ביום 27/10/21 התקיים דיון בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.
דיון והכרעה בעת"מ 71368-12-20 אפרת ואח' נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ואח'
33. אתחיל במושכלות יסוד לפיהן בית המשפט לעניינים מנהליים אינו "מתכנן על", הוא אינו מחליף שיקול דעתן של רשויות התכנון, ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתן המקצועי. הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מנהלית בכלל ורשות תכנונית בפרט מתמקדת בבחינת חוקיות ההליכים ובהליך קבלת ההחלטה על-ידי הרשות התכנונית, כאשר התערבות בית המשפט מוגבלת למקרים בהם נפל פגם בהחלטה התכנונית מן הסוג המקים עילה להתערבות במעשה המנהלי. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבג"ץ 4189/18 מועצה מקומית טורעאן נ' ממשלת ישראל (11/10/21):