--- סוף עמוד 16 ---
ומקוים שבתיאום עם בעל הבית ואדריכלית והעיריה נפתור את הענין ולפתרון הבעיה". מר אילדיס (הנתבע 6 כאן), אחד מבעלי הנכס, אמר: "אני מודע לפסק הדין להריסה. את כל הענין קיבלנו בהפתעה בגלל הדייר הקודם, הוא טפל בזה ואמר שהגיש תכניות והיינו בטוחים שהכל סודר. אבקש ארכת זמן לטפל ביסודיות בדבר...". בית המשפט נתן צו להריסת הבנייה שאמור היה להיכנס לתוקף ביום 30.5.2002 אלא אם יהיה היתר בנייה כדין (נ/7).
47. גם לאחר זאת, לא נהרסה הבנייה.
48. בחודש אוקטובר 2002 הוגש כתב אישום כנגד התובעת, תנעמי ובעלי הנכס, בגין אי קיום צו ההריסה שנתן בית המשפט בב"ש 26/01 (עמ"ק 3080/02, ת/10).
49. ביום 1.12.2002 הורשעו הנאשמים בעמ"ק 3080/02 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, על סמך הודאותיהם. ב"כ המאשימה אמר כי כדי לאשר את הבנייה יש צורך בתב"ע נקודתית שכן הדבר נמצא מעבר לקווי בניין. הוא ציין כי הררי הוא שביצע את העבודות אך אינו בארץ ולא ניתן לאתרו. תנעמי טען כי "לא ניתן להוריד את הסככה שכן היא חלק מהמקום ובלתי נפרד ממנו. הסככה מהווה חלק מהעסק". בעלי הנכס טענו כי אדריכל ששכרו לקח כסף אך לא עשה דבר וכי נשכר אדריכל חדש לטיפול בעניין. ההליך נקבע לדיון בטיעונים לעונש והובהר כי מוטב לנאשמים שיתייצבו לדיון זה עם היתר כדין או לאחר שהבנייה נהרסה (ת/11).
50. בסופו של דבר ניתן גזר הדין ביום 25.5.2003 (ת/12). בדיון אמר ב"כ המאשימה כי הנאשמים "מתכוונים להגיש בקשה לפי תיקני תב"ע שמאשרת סגירות חורף. מ1/10 עד ל 1/4 תהיה סגירת חורף". תנעמי טען בשמו ובשם התובעת (הנאשמת 1 בהליך) כי ראש העיר רוצה לעזור להם ומקווה להסדיר את עניין התב"ע. מר אילדיס טען כי לא ביצע כל עבירה אלא הדיירים ביצעו, ואמר שיעשה כל המאמצים להסדיר את מה שהעירייה תבקש.
לפי גזר הדין, הנאשמים הרסו את הסככה והם ממתינים להסדרת היתר ("נכון לישיבת היום הוברר כי הנאשמים הרסו הסככה וממתינים כיום להסדרת היתר בהתאם להליכי תב"ע המצויים בהליכי אישור" – ש' 20-19, ת/12). עוד צוין בגזר הדין כי הואיל והנאשמים הסדירו עניינם וכן הם אינם אלה שביצעו את הבנייה, לא ימוצה עמם הדין בכל הקשור לעניין המאסר בפועל. נקבעו עונשי מאסר על תנאי וכן קנסות. התובעת
--- סוף עמוד 17 ---
ותנעמי (הנאשמים 2-1 בהליך) חויבו בקנסות הגבוהים ביותר בהיותם המנהלים והמפעילים של המקום.