71. הראיות, ובהן פרוטוקולים והחלטות מהליכים משפטיים בהם היה מעורב, מלמדות כי התובע ידע והבין שיש לקבל היתר כדין טרם הבנייה. כך על אחת כמה וכמה משהתעתד
--- סוף עמוד 25 ---
לשפץ חלק בנכס לגביו כבר ניתן ובוצע צו הריסה עקב בנייה ללא היתר. למרות כל זאת, בנה התובע ללא היתר.
טענת התובע לשכירות ובנייה בצד הדרומי של המבנה להבדיל מהצד המזרחי
72. התובע טוען כי הסכם השכירות הראשי משנת 2007 התייחס לקומת הקרקע בחלק המערבי והדרומי בלבד, וכי השכירות אותה עת לא כללה את החלק המזרחי, שהיווה שביל גישה למרתף.
יובהר כי טענה זו מתייחסת לחלקים במבנה כפי שסומנו בתרשים נ/2 ששרטט האדריכל קרופ: חלק מערבי בקומת הקרקע (מסומן בצבע ירוק), חלק מערבי-דרומי בקומת הקרקע (צבע ורוד; כ-40 מ"ר), חלק מזרחי בקומת הקרקע (צבע צהוב; כ-80 מ"ר), ומרתף (בצד צפון, המדרגות המוליכות אליו מסומנות בצבע תכלת).
73. תוך הפנייה להסכם שכירות המרתף טוען התובע, כי בחודש מרץ 2009 נחתם הסכם שכירות עם בעלי הנכס "לראשונה בנוגע לחלק המזרחי". עוד נטען כי העבודות היחידות אותן ביצע התובע היו החזרת המצב לקדמותו בחלק הדרומי (כ-40 מ"ר) ולא בחלק המזרחי (כ-80 מ"ר), שם מדובר בחריגות בנייה שבוצעו שנים קודם לכן ע"י שהרבני ולא נהרסו.
74. ונציה בסיכומיה מתנגדת לטענה האמורה שהיא רואה בה משום הרחבת חזית אסורה, וטוענת כי מדובר בקונסטרוקציה עובדתית חדשה שאין לה זכר בכתבי הטענות.
75. ספק אם לעניין זה משמעות של ממש לצורך מסקנות הדיון. ראינו כי פרשנות התובע לגבי הסכמה ל"השבת המצב לקדמותו" היא לכל הפחות שנויה במחלוקת וכי בכל מקרה, ולו לגבי החלק הדרומי, הפר התובע את ההסכמות בין הצדדים משביצע בנייה ללא היתר.
מכל מקום, הטענות לגבי שכירות ובנייה בחלק הדרומי בלבד ולא בחלק המזרחי, נחזות כהרחבת חזית וכן מוקשות לגופו של עניין.
76. בכתב התביעה אין למצוא אבחנה בין החלק הדרומי לבין החלק המזרחי של המבנה. כתב הטענות אינו מבחין בין כיוונים אלא מתייחס לשכירות נכס "המשמש כאולם אירועים", ובהמשך – לשכירות של "קומת המרתף". אבחנה בין החלקים במבנה ומועדי
--- סוף עמוד 26 ---
הבנייה בהם עלתה לראשונה בשלב הראיות. אז הדגיש התובע כי העבודות היחידות שביצע הן החזרת המצב לקדמותו תוך בניית 40 מ"ר בלבד בצד דרום, וטען כי לא בנה חריגות בנייה "בחלק המזרחי" שגודלו 80 מ"ר.