--- סוף עמוד 49 ---
(20.11.2019), להלן – "עניין ביבי כבישים"), נפסק כי "דומה כי הפער בין הגישות השונות שהוצגו לאורך השנים, אינו גדול כפי שיש מי שמבקשים להציגו" (ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (8.2.2018). לפירוט נוסף ר' גם ת"א (מחוזי ת"א) 60893-12-12 משק הדר הדרום בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, פסקות 18-17 (11.7.2018)).
279. בהקשר זה מעניינת במיוחד ההבחנה שמציע כב' השופט גרוסקופף בין סוגי חוזים שונים לפי סוגי הצדדים המתקשרים ולפי התכליות שנועדו חוזים אלו לשמש, כאשר לשיטתו, מתכליות החוזה נגזרת גם מידת ההסתמכות על לשון החוזה כאמת מידה פרשנית להתחקות אחר כוונת הצדדים המתקשרים.
280. לשיטתו של כב' השופט גרוסקופף, דיני הפרשנות החוזיים מבקשים להגשים שלוש תכליות שונות: התכלית האחת צופה פני עבר ועניינה בהגשמת רצון הצדדים בעת כריתת החוזה; התכלית השנייה צופה פני הווה ועניינה במתן פרשנות שתכבד את ערכיה של שיטת המשפט, כגון חלוקה צודקת וראויה של התמורות החוזיות; והתכלית השלישית צופה פני עתיד, והיא מבקשת לשכלל את הבסיס המשפטי ליצירת התקשרויות עתידיות, באמצעות יצירת מערכת כללים משפטיים יעילה המסייעת לצדדים לעשות שימוש במכשיר החוזי.
281. על פי כב' השופט גרוסקופף, שלוש התכליות הללו רלוונטיות במידה מסוימת בכל סוג של חוזה, ואולם חשיבותן היחסית משתנה בהתאם לסוג החוזה בו עסקינן: בחוזה הפרטי, הגשמת רצון הצדדים במועד הכריתה היא התכלית לה ראוי להקנות מעמד של בכורה מאחר שמדובר בצדדים רציונליים המצויים במישור שווה, ואולם יכולתם להשתמש בשפה החוזית מוגבלת בשל היכרותם החלקית עם רזי דיני הפרשנות החוזיים; בחוזה הצרכני, כיבוד ערכי השיטה היא התכלית המקבלת מעמד מרכזי, וזאת בשל חוסר השוויון הקיים בין הצדדים, המעורר חשש לניצול לרעה של כללי הפרשנות החוזיים על ידי הצד החזק (העוסק) נגד הצד החלש (האדם הפרטי); ואילו בחוזה העסקי, שאיפתם העיקרית של דיני הפרשנות צריכה להיות לשכלול ההתקשרות החוזית, וזאת בשים לב לכך שהמתקשרים הם לא רק צדדים רציונליים המצויים במישור שווה, אלא גם מתוחכמים דיים לעשות שימוש בכללים המשפטיים לצורך עיצוב החוזה כרצונם, כאשר ההנחה היא שככל שנשכיל להעמיד לרשות עוסקים המעוניינים להתקשר בחוזה מערכת כללי רקע מתאימה, הם ידעו לעשות בה שימוש לצורך הגשמת רצונם באופן שייתר, ולמצער יפחית משמעותית, את הצורך של בית המשפט לנסות ולנחש את כוונתם (ר' עמדתו של כב' השופט גרוסקופף בעניין ביבי כבישים לעיל).
282. בענייננו, ההסכם אמנם נכרת בין חברת גלובל הנדסה שהייתה מיוצגת אותה עת בידי עו"ד ג'אד אלנאשף באופן שניתן לטעון לכאורה כי מדובר בחוזה בעל מאפיינים יותר "עסקיים" מ"צרכניים" כהגדרתו של כב' השופט גרוסקופף. ואולם יש לזכור כי חוזה עם הוראות דומות נכרת בין פרי אור בעלת המקרקעין לבין שאר השוכרים (ר' מוצגי פרי אור), ולא שוכנעתי כי
--- סוף עמוד 50 ---
למרות היותה של גלובל הנדסה חברה מיוצגת, היה לה כוח מיקוח משמעותי אל מול פרי אור לשינוי נוסח ההסכם.
283. ג'אד אלנאשף שהיה מבעליה של גלובל הנדסה במועדים הרלוונטיים, עו"ד בהשכלתו ובמקצועו, ואשר נשא נתן מטעם החברה לכריתת הסכם השכירות עם פרי אור מול אדם בשם "טוביה" (שלמרבה הצער נפטר לפני שמיעת ההוכחות בתיק) ציין בתצהירו כי החוזה עליו התבקשה גלובל הנדסה לחתום היה חוזה אחיד שנוסח על ידי פרי אור בלבד ואשר כל השוכרים של חלקי המתחם התבקשו לחתום עליו. לטענתו, המו"מ נגע אך למחיר; נמסר לו כי נוסח החוזה מתייחס אך ורק לפעילות החברה בשטח המושכר שלו; גם לאחר חתימת ההסכם ולאחר התאונה מושא הליך זה לצדדים לא הייתה כל כוונה להרחיב את תחולת ההסכם לשטחים שאינם חלק מתחומי המושכר; והיה ברור לצדדים שגלובל הנדסה אינה לוקחת אחריות בגין נזק שמקורו בנושאים שבאחריות פרי אור, ובענייננו – תחזוקת הגג מעבר לשטח שהושכר לגלובל הנדסה (ס' 10-5; 12 לתצהירו של ג'אד אלנאשף).
284. בחקירתו הוסיף וטען כי התנהל בעניין זה מול אדם בשם טוביה מפרי אור כמו גם מול גיא המנכ"ל של מהדרין ולא מול עורכי דין, כאשר לטענתו יותר מפעם ניסה לשנות סעיפים ואמרו לו שמדבר בהסכם סטנדרטי (עמ' 241-239 לפרוטוקול). אמנם, כאשר נתבקש להראות את ההתכתבויות שמלמדות על ניסיונותיו לשנות תנאים בהסכם – לא יכול היה להציגן באופן שתומך לכאורה בטענה כי החוזה לא נכפה עליו (עמ' 244-242 לפרוטוקול). ואולם מנגד, פרי אור לא הביאה למתן עדות את מנכ"ל החברה שיכול היה להעיד אחרת ולסתור דבריו של ג'אד אלנאשף לעניין זה.
285. על רקע האמור נכון יהיה לפנות לפרשנות לשון ההסכם.
286. הסכם השכירות שנחתם בין פרי אור לגלובל הנדסה לשכירת המבנה ששימש את גלובל הנדסה למפעלה (להלן – "ההסכם") מתייחס לתקופת שכירות של 17 חודשים שבין 1.6.11 ועד 31.10.12, כאשר על פי ס' 3ד. להסכם לא שולמו דמי שכירות ביחס לשני החודשים הראשונים של תקופת השכירות.
287. ס' 7 להסכם קובע:
"א. השוכר בלבד יהא אחראי לכל אבדן, פגיעה, נזק או הפסד שייגרמו לגופו ו/או לרכושו של כל אדם ו/או כל גוף שהוא עקב מעשה ו/או מחדל של השוכר ו/או עובדיו ו/או מי מטעמו במושכר ובסביבתו. מבלי לגרוע מכלליות האמור לרבות אבדן, פגיעה, נזק או הפסד הנגרם לו עצמו, לעובדיו לבאים מטעמו, לפרי אור, לעובדיה ולמי מטעמה.
ב. השוכר מתחייב לשפות את פרי אור מיד עם דרישתה הראשונה לעשות כן, במלוא סכום האבדן, פגיעה, נזק או הפסד להם אחראי השוכר כאמור לעיל שנגרמו לפרי אור ו/או הסכום שפרי אור שילמה או עלולה לשלם בקשר לאבדן, פגיעה, נזק או
--- סוף עמוד 51 ---
הפסד כאמור לעיל, וכל מבלי לגרוע מזכויות פרי אור על פי הסכם זה ו/או על פי כל דין לכל תרופה וסעד אחרים.
ג. השוכר פוטר בזאת את פרי אור ואת כל הבאים מטעמה מכל אחריות לאובדן, פגיעה, נזק או הפסד להם אחראי השוכר כמפורט לעיל."
(ההדגשה שלי – מר"א).
288. ס' 8 הטיל על גלובל הנדסה את חובת עריכת ביטוח להבטחת חיוביה מכוח ההסכם, לרבות סעיף ויתור על תחלוף כלפי פרי אור או הבאים מטעמה.
289. ס' 10א. להסכם קובע כי להבטחת מילוי התחייבויות השוכר לפי ההסכם יפקיד בידי פרי אור שיק בסך 30,000 ₪ שיוחזר לשוכר ארבעים וחמישה יום לאחר תום תקופת השכירות או עד סיום התחייבויות השוכר לפי המוקדם, ובס' 10ב. להסכם, נקבע כי ג'אד אלנאשף יהיה ערב בערבות בלתי מותנית לכל התחייבויות השוכר בהתאם להסכם.
290. לשונו של ההסכם למעשה מטילה על השוכר אחריות לכל נזק שנגרם כתוצאה מהשימוש שלו במושכר ו"בסביבתו" כמו גם חובת שיפויה של פרי אור ככל שתחוב בנזק כזה.
291. ג'אד אלנאשף טען בחקירתו כי "..מה שהיה ברור לי ומובן אליי שהאחריות שלנו, של גלובל הנדסה, היא למושכר ששכרנו, לא לגג של השכן." (עמ' 262 שורות 24-22 לפרוטוקול). לטענתו את המילה "בסביבתו" לא הבין כמתייחסת גם לגג של השכן, וגם לא הייתה לו כל אפשרות לשנות את הנוסח של ההסכם לעניין זה (עמ' 263 שורות 7-1 לפרוטוקול).
292. טענתו של ג'אד אלנאשף והפרשנות שהוא מציע נתמכת בעובדה שהסכמי שכירות דומים אם לא זהים נחתמו בין פרי אור לשאר שוכרי המתחם, כמו למשל נייר און.
293. פרשנות זו נתמכת גם בתכליות שנועדה לקדם פרשנות חוזה צרכני (על פי החלוקה שהציע כב' השופט גרוסקופף בעניין ביבי כבישים לעיל) והיא כיבוד ערכי השיטה, אשר תוביל בענייננו להקצאה הוגנת ויעילה של חובות וזכויות, המצמצמת ככל הניתן את תחומי האחריות של שוכר לנזקי שימוש במושכר שאינם בתחומי השטח שהוגדר כמושכר בהסכם.
294. אשר על כן, אני קובעת כי פרשנות ראויה של ההסכם היא כזו שאינה מטילה על שוכר אחריות לנזקים שנגרמו בשטחי מושכר שבחזקתו של שוכר אחר.
295. בהתאם, גם ערבותו האישית של ג'אד אלנאשף לחיובי השוכרת מכוח ההסכם אינם חלים על נזק שנגרם במתחם שאיננו חלק מהמושכר עצמו.
296. משכך דינה של ההודעה לצדדי ג' בכל הנוגע לעילה החוזית היה דחייה.
--- סוף עמוד 52 ---
297. עוד למעלה מן הנדרש ואך על מנת שלא יימצא הנייר חסר, אני סבורה כי גם לו הייתה מתקבלת ההודעה ששלחה פרי אור לצד שלישי כנגד גלובל הנדסה ומנורה, ההודעה לצד הרביעי ששלחו אלו האחרונים כנגד נייר און צריכה הייתה להידחות אף היא.
298. מר אשר פורת, מנהל בנייר און, ציין בתצהירו כי נייר און לא העסיקה את התובע ולא הייתה קשורה לעבודתו אצל הנתבעים 1-3, לא ידעה על האירוע עד למחרת בבקר, לא הסכימה ולא אישרה לתובע או למעסיקו או לגורם אחר כלשהו לעלות לגג ובוודאי שלא ללכת עליו, וגג המפעל אינו מיועד להליכה עליו ולא בנוי לכך כאשר כל אדם סביר מבין זאת רק מלהסתכל עליו (ס' 6-1 לתצהירו). האמור בתצהירו לא נסתר.
299. לא הוכח בענייננו כשל בתחזוקת הגג ולכן גם אם החור נפער בשטחי נייר און, בהיעדר טענה לכשל כלשהו בתחזוקת המבנה מצידה – לא ברורה האחריות הנזיקית שניתן לייחס לה בנסיבות.
האם התקיימו תנאי ס' 369 לחוק הביטוח הלאומי ולמל"ל זכות לחזור בתביעתו אל כל אחד מהנתבעים 1-3? ככל שכן - האם מדובר בהרחבת חזית אסורה?
300. נאשף ציין בתצהירו כי גלובל הנדסה חברה מסודרת הפועלת על פי חוק והתשלום לעובדיה מתבצע אך ורק על פי הרשום בתלושי שכרם, עם תחילת העסקתו של התובע על-ידי גלובל הנדסה בחודש 9/11 הוא דווח על ידי מחלקת הנהלת חשבונות לרואה החשבון של החברה מר ג'באלי, אשר דאג בהתאם להכין לו תלוש שכר מתאים ולדווח לרשויות על העסקתו (ס' 28-27 לתצהירו).
301. נאשף ציין כי גלובל הנדסה מעולם לא שילמה לתובע שום תשלום לא-מדווח ותשלום שכרו בוצע רק כחוק ובהתאם לאמור בתלוש שכרו היחיד שהוצא לו בגין תקופת עבודתו (ס' 29 לתצהירו). בגין ימי עבודתו השתכר התובע 3,392 ₪ ברוטו ובטופס הדיווח על ניכויים ממשכורתו של התובע הוצהר על שכר חודשי כולל בסך של 4,332 ₪ ברוטו שהסתבר לאחר בירור מול רואה החשבון כי מגלמים תוספת של 20% בגין מס על העסקת עובד זר ותנאיו הסוציאליים על פי חוק (ס' 20 לתצהירו).
302. לטענת נאשף, התובע מעולם לא בא בתלונות ביחס לאמור בתלוש שכרו (ס' 31 לתצהירו), והכחיש כי התובע השתכר שכר של 6,000 ₪ ככתוב בטופס התביעה שהוגש למל"ל ואשר לטענתו לא נחתם על ידו. נאשף גם הכחיש את הרשום לעניין תקופת העסקתו של התובע שם וטען כי זה טופס כוזב (ס' 32; 35 לתצהירו).
303. ואולם בחקירתו הנגדית, כשעומת נאשף עם הטענה שתלוש השכר הופק בחודש 3/12 בלבד לא הייתה בפיו תשובה עניינית, הפנה לרואה החשבון וציין: "כשדיברנו על זה, ואז הוא אמר היה, באמצע אוקטובר היה חגים ואז דחו את זה ליותר קדימה. זה מה שאני זוכר מאז."
--- סוף עמוד 53 ---
(עמ' 151-150 לפרוטוקול). גם אם יש פער בין מועד הדפסת הדוח לבין מועד הפקתו, עדיין לא ידע נאשף לציין מתי בדיוק הופק הדו"ח ולא הביא ראיות לסתירת התאריך המוטבע על תלוש המשכורת נספח א' לתצהירו באופן שכמובן פועל לחובתו (עמ' 153-151 לפרוטוקול).
304. יתרה מכך נאשף גם ציין ששילם לו את הכסף מושא תלוש המשכורת "זה בטח בצ'ק" אך לא הציג כל אסמכתה לכך שהכסף שולם לתובע (ר' עמ' 155-151 לפרוטוקול).
305. נאשף גם לא ידע כיצד הורכב תלוש השכר, כמה ימים עבד בדיוק התובע בחודש 9/11 ומדוע נרשמו בתלוש 16 ימים ולמעשה לא ידע דבר לגבי תשלום השכר לתובע (ר' עמ' 156-143 לפרוטוקול).
306. כפי שקבעתי לעיל, עבודתו של התובע אצל הנתבעים 1-3 החלה בחודש 7/11.
307. בנסיבות אלו הרי שהתקיימו לכאורה תנאי ס' 369 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995 הקובע כי:
"(א) לא נרשם מעסיק בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי פקיד גבייה ראשי, בכיר, שהמינהלה הסמיכה לעניין סעיף זה (בסעיף זה – פקיד גבייה ראשי) לחייב את המעסיק בסכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה; הסכום המרבי שרשאי פקיד גבייה ראשי לחייב בו את המעסיק לפי סעיף זה, יהיה כמפורט בטור ב' ללוח י"א1 בהתאם לתקופה שחלפה מהמועד שנקבע לתשלום דמי הביטוח לפי סעיף 353 או מהמועד שהיה עליו להירשם לפי סעיף 379, לפי העניין, כמפורט בטור א' ללוח האמור.
(א1) היה המקרה המזכה לגמלה מקרה שלגביו היתה למוסד זכות תביעה כאמור בסעיף 328, לא יחולו הוראות סעיף זה אלא לגבי החלק מהסכום שלא נגבה לפי סעיף 328 לאחר שהמוסד מיצה את זכותו לתביעה לפי הסעיף האמור, והמוסד יהיה רשאי לנקוט בפעולה לפי סעיף זה ממועד ההחלטה בהליך שנקט לפי סעיף 328.