250. לעומתה, מר אשר פורת מטעם נייר און, אשר מחזיק בזיכרון ארגוני ארוך בן עשרות שנים, טען בחקירתו הנגדית כי פרי אור תיקנה את החור בגג וציין כי היה בקשר לעניין זה עם טוביה מילר ז"ל מטעם פרי אור טלפונית בלבד ללא תיעוד בכתב, כאשר התחזוקה השוטפת באחריות פרי אור ופרי אור לא באה לנייר און בשום טענה. מר פורת (שאמנם במועד מתן עדותו היה בן 80) ציין כי מידיעתו ומזיכרונו פרי אור תיקנו את החור שנפער בגג והוא היה נוכח במהלך התיקון (עמ' 294-293; עמ' 309 שורות 24-19 ; עמ' 310 שורות 19-14; עמ' 313-311 לפרוטוקול 7.10). בהמשך עדותו ציין כי המתקנים לא עלו מתחומי נייר און וכאשר נשאל איך ידוע שהם מטעם פרי אור השיב: "אני אין לי קשר עם אף אחד אחר...אני לא יודע, אני לא יודע את זה...לא יודע מי תיקן, אני הזמנתי את פרי אור ופרי אור תיקן." מר פורת הודה כי הסיק מסקנה. (עמ' 315 שורות 19-1 לפרוטוקול).
251. מר פורת גם הוסיף וציין, כי משך תקופת השכירות אצל פרי אור לא ביצע אף תיקון שקשור למבנה אלא פרי אור היא שביצעה את התיקונים (עמ' 327 שורות 25-22; עמ' 328 שורה 1).
252. בנוסף, נאשף ציין כי עדכנו את פרי אור באותו יום על התאונה אך לא הוא אישית והפנה זאת אולי לאחיו או לאדם אחר מהחברה (עמ' 205 שורות 24-9 עמ' 206 שורות 11-1 לפרוטוקול). לדבריו: "אני לא פניתי לפרי אור ואמרתי להם אתם לא בסדר, אבל יצא לי לדבר עם טוביה שהיה אירוע כזה, עם טוביה. אבל לא, לא...זה לא ככה, אבל זה לא היה בטענה...." (עמ' 250 שורות 22-17 לפרוטוקול).
253. מעבר לאמור, לא הוצגה כל עדות או אסמכתה לכך שפרי אור ביצעה את התיקון בגג לאחר התאונה, ואף ג'אד אלנאשף הודה בחקירתו הנגדית כי לא ראה בעיניו שמישהו מטעם פרי אור ביצע תיקון של הגג לאחר התאונה (עמ' 249 שורות 21-8 לפרוטוקול); וגם הודה שלא מסר הודעה לפרי אור על האירוע (עמ' 250 שורה 10 לפרוטוקול), אם כי ציין בתצהירו כי ידוע לו שלאחר התאונה פרי אור או מי מטעמה ביצעו תיקון של הגג (ס' 13 לתצהירו).
--- סוף עמוד 45 ---
254. בנסיבות אלו, אין באפשרותי לקבוע כממצא עובדתי שהגג אמנם תוקן על ידי פרי אור, ואולם גם אם אניח שגורם מטעם פרי אור תיקן את החור שנפער בגג שבשטחי נייר און כתוצאה מהתאונה, עדיין אין בכך כדי להוכיח אחריות מראש של פרי אור לתאונה עצמה, בשים לב להיעדר היכולת או הצורך לצפות שייעשה בגג שימוש בלתי מבוקר הכולל דריכה והליכה עליו בנסיבות דנן.
255. אשר על כן אני סבורה כי דין התביעה כנגד פרי אור להידחות.
האם יש להטיל על התובע אשם תורם לקרות התאונה?
256. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. כלומר, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו 2.12.2009); וכן עניין סולל בונה לעיל).
257. שעה שמדובר בניסיון לייחס אשם תורם לעובד, המגמה הרווחת בפסיקה היא לדקדק דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד. הרציונל שביסוד מגמה זו הוא שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או העבודה שמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים ושהעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את עבודתו. עם זאת, יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונה. למעביד שליטה על סוג העבודה ומהותה, על הציוד וכן על נוהלי העבודה והבטיחות. כמו כן, המעביד קובע איזו עבודה תוטל על פועל פלוני בהתבסס על כישוריו וניסיונו של זה. כן שולט הוא במתכונת ההדרכה של אותו פועל ומידתה. עובד עושה מלאכתו בגבולות אשר נתחמו על ידי המעביד. על כן, ההנחה המשפטית המקובלת היא שעובד נפגע כתוצאה מהתממשותו של סיכון שנוצר על ידי המעביד או על ידי אחר – כגון מזמין העבודה, בעל המקרקעין. אשם תורם יוטל על העובד במקרה שחרג מגבולות הסיכון שיצר המעביד.
258. יודגש, כי הנטל להוכחת קיומו של אשם תורם מוטל על הנתבעים, קל וחומר כך הוא כאשר הנתבעים מבקשים לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מכריע.
259. עובד המבצע עבודה, אינו נותן דעתו תמיד רק על בטחונו אישי, כמו כן, לא תמיד תנאי העבודה מאפשרים לו לשקול את הסיכונים, ומשכך לא כל טעות צריכה להיזקף לחובתו, שכן דרך כלל לא נצפה מעובד שיצא חוצץ נגד הוראות הממונים עליו.
--- סוף עמוד 46 ---
260. בענייננו, חשוב להדגיש שהתובע הוא אזרחי סודני. אמנם במועד התאונה כבר שהה מספר שנים בישראל, ואולם ספק אם העברית הייתה שגורה בפיו. בענייננו לא הוכח שניתנו לתובע הנחיות כלשהן, לא כל שכן הנחיות בכתב ובשפתו על מנת לוודא שהבין את מהות העבודה והסכנה האפשרית הטמונה בה (ר' למשל ע"א 3719/01 עבדאללה נ' פקר פלדה בע"מ (31.10.2002)), ואף הוכח כי לא רק שלא ניתנו לו הנחיות כאמור אלא נדרש ממנו לסייע בביצוע עבודה בגובה ללא כל הנחיות אזהרות או נקיטה באמצעי בטיחות מתחייבים.
261. התובע ציין כי ראה את אבו עטיה קודם לתאונה עובד כמה פעמים במקום המפעל, אך לא הכיר אותו (עמ' 84 שורות 5-1 לפרוטוקול). לא מצאתי טעם כלשהו שלא ליתן אמון בדבריו אלו, בפרט כשהם עולים בקנה אחד עם עדותו של נאשף עצמו שציין כי אבו עטיה כבר עבד קודם לכן במפעל והמשיך עבודתו.
262. על רקע זה יש גם להבין את טענת התובע כי לא ידע שיש סכנה בעליה על הגג כי הטכנאי גם הלך על הגג וחשב שכך צריכה להתבצע העבודה (ס' 4 לתצהירו).
263. כשנשאל על כך התובע השיב כי לא טיפס בעבר על גג של מבנה גבוה, לא עבד בגובה בעבר וכשעלה על הגג לטענתו לא פחד: "לא, אני ראיתי שהוא חשמלאי הולך למעלה, אני,...אני חשבתי זה חזק, הגג חזק." (עמ' 75 שורות 24-22 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מר"א).
264. כאשר התובע ראה לנגד עיניו איש מקצוע הולך על הגג, ולאחר שראה אותו בעבר בתחומי המפעל, בהחלט סביר יהיה מצדו להניח שאותו אדם מכיר את המפעל ואת מלאכתו ולא מבצע פעולות המסכנות את עצמו.
265. משקבעתי כממצא עובדתי שהתובע התבקש לעלות על הגג כשאבו עטיה כבר היה למעלה או בדרכו לשם, ומשלא תודרך ומשלא הוסברו לו סיכונים קודם לכן – אין זה סביר לדרוש מהתובע לפקפק ולהרהר אחר בטיחות העבודה שם, ואינני מוצאת לנכון להטיל על התובע אשם תורם כלשהו להתרחשות התאונה.
סיכום ביניים
266. לסיכום האמור, אני קובעת כי גלובל הנדסה, גלובל מסחר, נאשף ואבו עטיה הפרו חובות חקוקות כלפי התובע וגם התרשלו כלפיו באופן שהוביל בסופו של יום לנפילתו ולפגיעתו והסב לו נזקי גוף רבים.
267. אחריותם של גלובל הנדסה, גלובל מסחר, נאשף ואבו עטיה היא יחד ולחוד. מדובר במעוולים שגרמו יחדיו לנזק שאינו ניתן להפרדה.
268. משכך, לפי ס' 84(2) לפקודת הנזיקין, המבחנים לחלוקת האחריות בין המעוולים במשותף הם מבחנים של אשמה, או אשמה מוסרית או צדק ויושר, וזאת מקום ששוקלים את מידת האחריות או מידת הרשלנות של כל אחד מהם (ראה עניין בוארון לעיל) .
--- סוף עמוד 47 ---
269. בנסיבות שבפנינו, אני סבורה כי שיעור האחריות של נאשף, של גלובל מסחר ושל גלובל הנדסה כקבוצה (להלן – "קבוצת נאשף") אמור להיות גבוה משמעותית ביחס לשיעור אחריותו של אבו עטיה, הואיל ואחריותם כלפי התובע נגזרת ממעמדם בשלושה כובעים שונים: כמעבידים של התובע (או במקרה של נאשף מכוח אחריות אישית כמנהל ישיר האחראי על התובע), כמזמיני העבודה שבמסגרתה התובע נפגע וכמחזיקי המקרקעין בהם בוצעה העבודה אליה נשלח התובע. אני סבורה כי שיעור האחריות של קבוצת נאשף צריך לעמוד על 75% ואילו שיעור אחריותו של אבו עטיה צריך לעמוד על 25%.
270. בשים לב למעמדן של שתי החברות (גלובל מסחר וגלובל הנדסה) כמעבידות של התובע, כמזמינות העבודה וכמחזיקות המקרקעין בהם בוצעה העבודה אליה נשלח התובע, אני סבורה כי שיעור האחריות של שתי החברות הללו בינן לבין עצמן צריך להיות זהה, כך שבתביעת המל"ל שלא כוונה אל נאשף באופן אישי, שיעור האחריות של כל אחת משתי החברות יעמוד על 37.5%. בנוסף, בנסיבות בהן נאשף הוא הבעלים והמנהל של שתי החברות הללו, אני סבורה כי נכון יהיה להעמיד את אחריותו האישית על שיעור זהה לזה של כל אחת משתי החברות. משכך, בתביעתו של התובע 1, שכוונה גם כנגד נאשף באופן אישי, שיעורי האחריות צריכים להתחלק כך ש 25% יחולו על נאשף אישית, 25% יחולו על גלובל הנדסה ו – 25% יחולו על גלובל מסחר.
271. שיעור אחריותו של אבו עטיה יעמוד כאמור על 25%.
272. בשולי הדברים ובמאמר מוסגר אעיר כי גם לו הייתי משתכנעת אחרת וקובעת כי לפרי אור הייתה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע וכי זו הופרה בנסיבות, עדיין לא הייתי מוצאת לנכון לקבוע את אחריותה בשיעור העולה על 10% בנסיבות, תוך שהייתי קובעת כי שיעור זה יופחת משיעור האחריות של קבוצת נאשף, בחלקים שווים ובהתאמה.
למעלה מן הנדרש – פרשנות ההסכם בין פרי אור לשוכרי המתחם
273. מאחר שלא מצאתי לנכון להטיל אחריות כלשהי על פרי אור בנסיבות, ממילא התייתר הדיון בהודעה לצד שלישי שהגישה כנגד קבוצת נאשף וכנגד נייר און, כמו גם בהודעה לצד רביעי שהגישו קבוצת נאשף נגד פרי אור ונייר און.
274. לצד זאת, ואך על מנת שלא יימצא הנייר חסר, אבהיר להלן עמדתי בשאלת פרשנות הוראות ההסכם בכלל והוראת ס' 7 להסכם בפרט, הקובעת את חובותיו של השוכר ביחס למושכר וסביבתו.
275. טרם אדון בהוראות סעיפים אלו ובפרשנותן, נכון יהיה להציב לנגד עינינו את המסגרת המשפטית לדיון בשאלת פרשנותן של הוראות הסכמיות בפן המשפטי העקרוני.
276. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים כללי") קובע:
--- סוף עמוד 48 ---
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."
277. בבוא הפסיקה לצקת תוכן אל ס' 25(א) לחוק החוזים כללי נקבע כי:
"מטרתו העיקרית של הפרשן, בבואו לפרש חוזה, הינה לעמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. לעתים יוכל הפרשן לעמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי ולעתים, במקרים בהם הנתונים שבפניו אינם מספיקים, יאלץ להסתפק בקביעת אומד הדעת האובייקטיבי של הצדדים. במקרה זה לא ישאל עצמו מה הייתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי, אלא מהי כוונתם של צדדים סבירים. ראשית, ינסה הפרשן להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, דהיינו אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים להסכם [...]
לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ואובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה. [...]
יחד עם זאת, אין הפרשן מסתפק בלשון החוזה, אלא נעזר גם בנסיבות החיצוניות לו. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט(2) 265), אשר עסק בבדיקת התכלית הסובייקטיבית של החוזה, קבעו בדעת רוב, השופטים ד' לוין וא' ברק (כתוארו אז), כי אין להגביל את השופט אך ללשונו של החוזה לשם עמידה על תכליתו, וכי רשאי הוא להתייחס למכלול נתונים פנימיים וחיצוניים ולפרש את הוראות החוזה תוך התחקות אחר אומד דעת הצדדים בהתייחס לנסיבות חיצוניות לחוזה, להנחות היסוד שלו, למבנהו הפנימי ולהגיונו הפנימי, אף אם אלה מצריכים שינוי לשונו. בפסק-דינו הדגיש השופט ברק (כתוארו אז), כי אין לחלק את ההליך הפרשני לשני שלבים נוקשים, כפי שסבר השופט מצא, ואין מקום ליצור "תחנת מעבר" בין החוזה לבין הנסיבות [...]. יחד עם זאת, אין משקלה של לשון החוזה זהה למשקלן של הנסיבות, כשמתגבשת המסקנה הפרשנית – כאשר יש התנגשות בין אומד הדעת העולה מתוך החוזה לבין אומד הדעת העולה מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת העולה מתוך החוזה על העליונה [...]."
(ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר, פסקה 11 (14.8.2008), ההדגשות שלי – מר"א).
278. הדין שהובא בציטוט האמור נכון גם היום, לאחר תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי) משנת 2011 (ר' למשל רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סה(2) 563 (2012)). אף בהנחה שחלו שינויים מסוימים בדיני פרשנות חוזה בעקבות תיקון מס' 2 האמור והגישות השונות שהושמעו אחריו לעניין המשקל שיוענק ללשון החוזה ביחס לנסיבות החיצוניות (וראו לאחרונה גישות השופטים א' שטיין וע' גרוסקופף בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ