מועד התאונה: 24.9.11
גיל ביום התאונה: 30.
גיל כיום: 42.
שיעור נכות רפואית: 66%.
--- סוף עמוד 59 ---
שיעור נכות תפקודית: 65%
בסיס השכר לעבר
341. בסיכומיו טען התובע כי לפני התאונה השתכר כ – 6,000 ₪ נטו לחודש. בהתאם לתלוש השכר "המפוברק" (כטענתו) היחיד שהונפק לו שכרו של התובע עמד על 3,391 ₪ עבוד 16 ימי עבודה. בחישוב חודשי הדבר שקול ל - 6,360 ₪ כטענת התובע, וחוסר ההתאמה בין הכתוב בתלוש לבין האישור על הדיווח (שכלל לא נושא את שמו של התובע) מעיד על התנהלותו החפוזה של נאשף לאחר התאונה, כשמיהר לרשום התובע כעובד של גלובל הנדסה. לכן יש לטענתו להעמיד את בסיס השכר שלו על 6,000 ₪ לפחות.
342. הנתבעים קבוצת נאשף טענו מנגד, כי נכון למועד התאונה עמד שכרו של התובע על 3,392 ₪ כאשר לו היה משלים חודש עבודה מלא היה עומד על 4,200 ₪ כפי שסוכם בינו לבין נאשף, ושכר זה תואם את שכרו מעבודותיו הקודמות בישראל כפי שהוא עצמו העיד. לשיטתם, טענת התובע לשיעור שכר אחר והשגותיו על העסקתו ועל שכרו לא נתמכו בשום ראיה חיצונית, ומבוססת על הצהרת כזב של התובע בטופס התביעה למלל אשר גם נדחתה בפועל על ידי המלל ללא הסתייגות או ערר כלשהו של התובע חרף היותו מיוצג.
343. כפי שפורט בהרחבה לעיל, קבעתי כממצא עובדתי כי התובע החל בעבודתו עבור גלובל הנדסה וגלובל מסחר החל מחודש 7/11 ואולם שכרו שולם במזומן "בשחור".
344. הלכה היא, כי על הניזוק-התובע, נטל הוכחה מוגבר להוכחת גובה השתכרותו הלא מדווחת. בתוך כך, אמנם יש להתייחס בחומרה רבה יותר לאי דיווח של עצמאי מאשר לאי דיווח של שכיר שמעבידו לא הנפיק לו תלוש משכורת. בנוסף, גם משהוכחה ההכנסה הלא מדווחת, יש להפחיתה לצורך חישוב הפיצויים, ולו במעט, לנוכח הסיכוי-סיכון שהדיווח הכוזב יתגלה על ידי רשויות המס וכן משיקולים הקשורים במדיניות משפטית ותקנת הציבור (ר' ע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית (10.03.2021), להלן – "עניין לסקוב").
345. אני סבורה כי בנסיבות לא עלה בידי התובע להוכיח שהשכר שהשתכר עמד על 6,000 ₪ כטענתו.
346. בחקירתו הנגדית מר נאשף הודה כי הוא זה שסגר עם התובע את שכרו (עמ' 141 שורה 16 לפרוטוקול). נאשף אמנם לא ידע להסביר את ההפרש בין הסכום שפורט בנספח ב' לתצהירו "דו"ח על ניכויים ממשכורת" שם צוין סך של 4,332 ₪ לבין הסכום שפורט בתלוש השכר - 3,392 ₪ בלבד. (עמ' 141-140). כשנשאל נאשף כמה שכר שולם לתובע ציין כי למיטב זכרונו "משהו באזור ה – 4 ומשהו כזה." (עמ' 142 שורה 2 לפרוטוקול) ובהמשך איזה 4,200 או משהו כזה" (עמ' 142 שורה 16 לפרוטוקול).
347. עיון בתלוש השכר (נספח א' לתצהירו של נאשף) מלמד כי דמי הביטוח הלאומי שבו הועמדו על 1 ₪ בלבד, ולא מן הנמנע שהסכום ב"דו"ח על ניכויים ממשכורת" (נספח ב' לתצהירו של
--- סוף עמוד 60 ---
נאשף) כולל את דמי הביטוח הלאומי. משכך, ומשלא הסביר נאשף את הפער, ומשקביעת בסיס שכרו של התובע כוללת גם את הפרשות המעביד לביטוח הלאומי אני מוצאת לנכון להסתמך על דו"ח הניכויים ממשכורת לפיו שכרו של התובע בגין 24 ימי עבודה עמד על 4,332 ₪ ברוטו, שמשמעם 5,415 ₪ לחודש שלם וזהו בסיס השכר שאני קובעת לעבר.
348. כזכור, התובע עצמו העיד בחקירתו הנגדית שמאז הגעתו לישראל ועוד לפני עבודתו במפעל הנתבעים עבד במפעל של טונה ולארח מכן בטייבה בהנחת כבלי חשמל ואף זאת לא קבלת תלושי משכורת (עמ' 26-25 לפרוטוקול). כשנשאל לגובה שכרו במפעל הטונה השיב 3,500 ₪ ולגבי גובה שכרו במפעל בטייבה השיב 5,000 (עמ' 25 שורה 21; עמ' 27 שורה 1 לפרוטוקול), וכי גם לאחר מכן עבד בנגרייה, באולם אירועים והרוויח כל הזמן בין 4,500-5,000 ₪ (עמ' 29-25 לפרוטוקול).
349. סכום של 5,415 ₪ מתיישב אפוא עם ההיסטוריה התעסוקתית של התובע בארץ – גם לשיטתו שלו.
הפסדי שכר לעבר
350. לטענת התובע, יש לפצותו בגין כל תקופת העבר פיצוי מלא.
351. לטענת הנתבעים קבוצת נאשף, מי ממומחי התובע לא מצא לנכון לקבוע לו נכויות זמניות עקב התאונה ומסקנות המל"ל אינו קבילות בהליך זה. הגיליונות הרפואיים שצורפו הם על שם אחר וגם אם מדובר בתובע עצמו הרי כבר בתאריך 11.12.11 לא נרשמה המלצה לתקופה של אי-כושר. בהנחת אי כושר תעסוקתי עד 11.12.11 זכאי לטענתם התובע לפיצוי בסך 12,600 (3 חודשי עבודה). מעבר לתקופה זו עומדת עדותו של התובע כעדות יחידה של בעל דין, לא נמצאה לה כל תמיכה חיצונית והנתבעים הציעו להעמיד הפסדיו של התובע על 25,000 ₪ כפיצוי גלובלי.
352. אמנם המומחים הרפואיים מטעם התובע לא קבעו לתובע נכויות זמניות עקב התאונה. לעניין זה גם מקובלת עליי עמדת הנתבעים כי קביעות המל"ל בעניין ההכרעה בתובע כנכה נזקק או תקופות אי כושר שנקבעו לו שם אינן מחייבות לצורך הליך זה.
353. יחד עם זאת, אין להתעלם מפגיעתו הקשה והרב-מערכתית של התובע. גם אין להתעלם מכך שהיה מאושפז למשך תקופה ארוכה בת כמעט שלושה חודשים. בנוסף, לא ניתן להתעלם לחלוטין מכך שהתאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ובמסגרתה הוכר התובע כנכה נזקק (נכות בשיעור 100%) מיום 25.12.11 עד 31.5.13 ונקבעה לו תקופת אי כושר לעבוד בכל עבודה למשך 3 חודשים מיום התאונה ועד 24.12.11 (נספח ד' לתצהיר התובע).
354. בנסיבות אלו, אני מוצאת לנכון לקבוע כי משך שלושה חודשים היה התובע באי כושר מלא. אני סבורה כי בשים לב לפציעתו הקשה והרב-מערכתית של התובע, הגיוני וסביר יהיה להכיר לו בתקופה נוספת של אי כושר מלא החופפת את התקופה במהלכה הכיר בו המל"ל כנכה נזקק (עד סוף 5/13). קביעה זו מובילה לתקופת אי כושר מלא של 20 חודשים.
--- סוף עמוד 61 ---
20*5,415 ₪ =108,300 ₪.
355. בכל הנוגע לתקופה שמחודש 6/13 ועד היום, קבעתי כי שיעור נכותו התפקודית של התובע 65%. התובע אמנם טען כי לא עבד בפועל משך כל התקופה ואולם לבד מעדותו לא נמצאה כל תמיכה לטענתו האמורה. אני נכונה לקבל את טענת התובע כי לא עבד, אך מעדותו שלו עלה כי למעט חיפוש אחר עבודה כמוכר בחנות - לא עשה דבר נוסף לשם מציאת עבודות אחרות והקטנת נזקיו. בשים לב לאמור, ועל בסיס ההנחה הסבירה שהתנהלות אחרת מצד התובע יכולה הייתה לאפשר מציאת עבודה, ולו חלקית, ולצמצם את נזקיו, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע 70% בלבד מהפסדי השכר הנטענים לעבר. מחודש 6/13 ועד חודש 2/22 מדובר ב – 105 חודשים.
105*5,415= 568,575 ₪
70% מתוכם מהווים 398,002 ₪
356. סה"כ הפסדי השכר לעבר של התובע עומדים על 506,302 ₪. בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה (1.1.17) עומד הסכום על 555,412 ₪.
357. לסכומים אלו אין להוסיף הפרשים לפנסיה הן משום שלא הוכח כי הופרש עבור התובע חסכון שכזה והן משום שהתובע עצמו לא טען לכך.
הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד
358. בתצהירו טען התובע כי הוא פליט מסודן השוהה בישראל כדין באשרת שהייה המוארכת מעת לעת (ס' 2 לתצהירו). התובע הצהיר כי הוא בעל השכלה מינימלית של 8 שנים בסודן, בין השנים 2005-2008 עבד בלוב בחקלאות, ב- 2008 הגיע לישראל דרך מצריים ובין 2008-2010 עבד בקריית מלאכי במפעל דגים, בהמשך בשנת 2010 עבד כחצי שנה אצל בחור בשם וליד בהנחת כבלי חשמל בתוך האדמה ובהמשך עבד גם בנגריה ובאולם אירועים (ס' 2 לתצהיר).
359. לטענתו לולא התאונה היה ממשיך לעבוד בישראל שנים רבות והיה מיטיב את שכרו בהרבה ביחס למה שהרוויח לפני התאונה, ובעקבות התאונה הפסיד את האפשרות לעבוד בעתיד בישראל או בארץ מערבית אחרת או בארצות ערב ואסיה בעשר גבוה ולמעשה אינו מסוגל לעבוד כלל ותלוי תלות מוחלטת בקצבה שמקבל מהמוסד לביטוח לאומי – ממנה הוא חי (ס' 11 לתצהירו).
360. בכתב התביעה ובסיכומיו טען כי לא יכול לשוב לסודן בשל המצב הפוליטי הקשה במדינה זו, וכי לטענתו יש לחשב את הפסדי ההשתכרות לעתיד על בסיס השכר שהשתכר ערב התאונה בישראל. נכון למועד כתיבת הסיכומים התובע התגורר בתל אביב והודיע כי אין לו כוונה לעזוב.
--- סוף עמוד 62 ---
361. לטענת התובע יש לבצע את הפסד השכר לעתיד לפי בסיס שכר 6,560 ₪, ונכות תפקודית 100%.
362. לטענת הנתבעים קבוצת נאשף, התובע הוא מסתנן מוסלמי מחלקה הצפוני של סודאן ולא נרדף נוצרי מחבל דארפור, במחוז מגוריו לא התנהלו קרבות במהלך מלחמת האזרחים וזו ממילא הסתיימה בשנת 2011. התובע רווק ללא בני משפחה או זיקה לישראל, לא פנה להכרה כ"פליט" ולא הציג כל אסמכתה לטענה זו או להיתכנות למעבר למדינה אחרת שאינה מולדתו. ולפיכך יש לבצע את חישוב הפסדי השתכרותו לעתיד לפי מקום המושב לו נתונות מרבית הזיקות – סודאן. הדבר נתמך גם מתצהיר תשובות התובע לשאלות שהופנו אליו. הפסיקה אליה הפנה התובע אינה דומה לנסיבות דכאן.
363. לטענת הנתבעים גיל התמותה הממוצע בסודאן לגברים עומד על 62 ושיעור האבטלה הרשמי עומד על 17%, התובע השביח שכרו כשעבר לעבוד בלוב וגם אז השתכר 100$ בחודש (ס' 11 לתצהיר המענה על השאלון, מוצג נ'3 למוצגי קבוצת נאשף), כך שאם היה עובד בסודאן שכרו היה עומד על עשרות דולרים בחודש. בנסיבות יש מקום לשיטתם להציע פיצוי גלובלי העומד על 35,000 ₪.
364. פרי אור גם מפנה לעברו התעסוקתי של התובע שהעיד על עצמו כמי שאינו מצליח להתמיד במקום עבודה אחד.
365. בנוגע לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, נעשתה בפסיקה הבחנה, בין שלושה מושגים שונים: "הנכות הרפואית", ה"נכות תפקודית", ו - "אובדן כושר השתכרות" שנגרמים עקב תאונה. בעניין גרוגיסיאן נקבע, כי המונחים אינם דומים וכי יתכן מצב בו קיימת נכות רפואית ותפקודית שאינה גורמת הפסד השתכרות בפועל.
366. יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש הנזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי והעיקרי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע. ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה. המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק
--- סוף עמוד 63 ---
הרלבנטי" (ר' ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (11.1.2015), להלן – "עניין פלוני").
367. בעניין פלוני גם נקבע כי על אף המגמה הגוברת והולכת לייעול, פישוט והאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, יש לזכור כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו. לכן, אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות. עם זאת, מעין-חזקה זו נוהגת בפסיקה לאחרונה לגבי קטינים ומהווה מקור השראה להערכת הגריעה בכושר ההשתכרות כאשר בנכויות אורתופדיות עסקינן וכאשר משלח ידו של הנפגע כרוך בעבודה פיזית (ר' עניין פלוני, שם, עמ' פס' 6 לפסק הדין).
368. בענייננו, ובנסיבותיו הייחודיות של התובע שבפניי, עליי לבחון כיצד התאונה והנכות התפקודית תשפענה על כושר השתכרותו של התובע בעתיד. בהקשר זה יש לקבוע מה בסיס השכר לצורך חישוב גריעת כושר ההשתכרות לעתיד, מהו פרק הזמן אליו יתייחס החישוב ועד לאיזה גיל יוחזק התובע כבעל כושר השתכרות.
369. בהקשר זה חשוב לדקדק בבחינת מעמדו של התובע.
370. התובע לא צירף לתביעתו או לראיותיו אישור על ההכרה בו כפליט. כל שצירוף לתצהירו הוא "רישיון זמני לישיבת ביקור" שתוקפה עד 18.9.16 (נספח א' לתצהירו). ברישיון זה אף צוין מפורשות כי אינו מהווה רישיון עבודה, והתנאי שנרשם בו לתוקפו הוא כי התובע ישתף פעולה באופן מלא עם רשויות המדינה לרבות בהליכי יציאתו מישראל. בנוסף, בתצהיר המענה על השאלון שהופנה אליו הודה כי אין לו מעמד של פליט אלא של מסתנן (ס' 5 מוצג נ'3 למוצגי קבוצת נאשף). יצוין כי התובע גם לא צירף תעודת פליט במעמד דיון ההוכחות אלא תעודה אחרת ואף הודה כי לא קיבל הכרה כפליט (עמ' 23-20 לפרוטוקול).
371. משכך, ובניגוד לטענתו בכתב התביעה ובסיכומיו, התובע לא הוכיח כי הוא בעל מעמד רשמי ומוכר של פליט. התובע אינו אלא מסתנן זר, מהגר עבודה, שמעמדו בישראל זמני ולא ידוע האם ומתי יגורש מן הארץ. מעמדו בפועל וסיכויי גירושו מן הארץ תלויים כמובן, במידה רבה, במדיניות הממשלה לעניין זה.