372. במצב דברים שכזה, למעשה אין לבית המשפט נתונים ודאיים עליהם יוכל לסמוך בחישוב, והפסיקה יכולה להתבצע באופן גלובלי, תוך לקיחה בחשבון של מכלול השיקולים הנוגעים לעניין ואשר מושכים לעתים לכיוונים שונים (ר' למשל ת"א 21314-09-10 טספיי נ' ליבשיץ (16.05.2012); ת"א 22315-12-11 בשארה נ' איזומקס 2005 בע"מ (29.11.2017); ת"א 9536-06-13 פלוני נ' יגיל גולן (05.08.2018); ת"א 31822-08-12 פלונית נ' א. מ. (03.09.2017), להלן – "עניין א.מ."; ת"א 5960-12-16 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (02.08.2021), להלן – "עניין פלוני נ' פניקס") וכיו"ב.
--- סוף עמוד 64 ---
373. בעניינו, אינני סבורה שיש להתייחס לתובע כאל אזרח ישראלי לכל דבר ועניין ולחשב את גריעת כושר ההשתכרות שלו לעתיד על פי בסיס השכר שהוכח בדומה לאזרח ישראלי (בשונה למשל מת"א 13596-01-13 סוארה נ' חברת מפעלי מיחזור שרונים בע"מ (14.01.2015). יש לקחת בחשבון מחד את העובדה שהתובע שוהה בארץ מאז 2008, משך כ – 14 שנים (ס' 3 לתצהירו), מאידך יש לקחת בחשבון את מעמדו הארעי של התובע בישראל, ואת המדיניות של רשויות הממשלה שלא להעסיק עובדים זרים (ר' למשל עע"מ 9001/16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' החשבת הכללית משרד האוצר (13.09.2017)).
374. ודוקו – גם בפסק הדין ת"א 9584-12-14 מ. ס נ' יומטוב (12.01.2017), להלן – "עניין יומטוב") אליו הפנו התובעים, נקבע כי בחישוב גריעת כושר ההשתכרות לעתיד יש לקחת בחשבון את נתוניו של התובע כמסתנן, ואת הנתון לפיו "אי ההרחקה" עשויה להיות זמנית. בבסיס אותו עניין עמדה ההנחה כי מדינת ישראל פועלת בכל הקשור לפליטים המגיעים ארצה, בהתאם לעיקרון "אי-ההחזרה" הקבוע בסעיף 33(1) לאמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) ולפיו אין לגרש או להחזיר אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו, ובהתאם לכך הוחלט להעניק לכל אזרחי אריתריאה המסתננים לתחומי מדינת ישראל "הגנה זמנית" המונעת הרחקה לארץ מוצאם, מבלי שתיבדק זכאותם הפרטנית למקלט לפי אמנת הפליטים, או להגנה משלימה אחרת (ר' עניין יומטוב לעיל). עוד נסמך פסק הדין על ההנחה כי גם לו היה מגורש המנוח מישראל, לא מן הנמנע שהיה עושה דרכו אל אחת מארצות אירופה ומשתכר בגובה שכר דומה, בשים לב לסכנת החזרה לאריתריאה.
375. ועדיין גם בעניין יומטוב ניתן "תג המחיר" לסיכון זמניות השהייה בישראל שריחף מעל לנפגע המנוח. "תג מחיר" זה מצא ביטוי בכך שלא חושב רכיב הפנסיה המגיע לכאורה למנוח, בכך שלא היתוספו הפרשי הצמדה וריבית לשכרו, ובכך שלא הוגדל בסיס שכרו של המנוח בעתיד וזאת על אף שנראה כי עסקינן במנוח חרוץ ויעיל אשר אפשר והיה יכול עוד להשיא השתכרותו.
376. בענייננו נסיבותיו של התובע שונות מאלו של המנוח בעניין יומטוב, שכן בענייננו התובע רווק וכל משפחתו בסודן, בניגוד למנוח בעניין יומטוב, שם המנוח, בת זוגו וילדיו ביססו חייהם בישראל.
377. בנוסף, הגם שהתובע הודה בחקירתו כי לא עבר ועדות שהחליטו כי לא יגורש, הוא טען בתוקף כי: "אני יש לי בעיה בסודן, בגלל זה לא מגרשים אותי...אני יש לי בעיה בסודן." (עמ' 79 שורות 23-20 לפרוטוקול). לטענתו דיבר עם מדינת ישראל ומדינת ישראל תעזור לו (עמ' 80 לפרוטוקול) ואולם לא צורף תיעוד לתמיכה בטענה זו. עדותו של התובע ניתנה ביום 23.5.18 ואולם מאז השתנה מצב העניינים בסודן, ולכאורה אין מניעה לחזרתו של התובע לשם, ומידת ה"סיכון" הטמונה בארעיות שהייתו של התובע בישראל משמעותית יותר.
--- סוף עמוד 65 ---
378. בעדותו ציין התובע כי בסודן עבד בחקלאות ועזר לאביו ללא שכר (עמ' 18 שורות 12-1 לפרוטוקול), וכי לאחר מכן עבד בלוב בחקלאות משך כשלוש שנים גם כן תמורת שכר של פחות מ – 100 ₪ בחודש (עמ' 19; עמ' 20 שורות 18-1 לפרוטוקול).
379. בנוסף, הנתבעים צרפו למוצגיהם מסמך מן האינטרנט ובו מידע ונתונים על סודן (מוצג נ'5 למוצגי קבוצת נאשף), ממנו עולה, בין היתר, כי גיל התמותה הממוצע בסודן עומד על 62 שנה; שיעור האבטלה בקרב אוכלוסיית הגברים עומד על 16%; וכו'. מעבר לכך שאין מדובר בראיה קבילה כלשהי וממילא אינה עדכנית (אלא נכונה לכל היותר למועד הגשת ראיות הנתבעים בחודש 4/2017), עדיין אין בנתונים אלו כדי ללמד בהכרח על פוטנציאל השתכרותו של התובע, שכן לא מן הנמנע שגם אם יגורש מישראל יהגר למדינה מערבית אחרת וישתכר שם שכר דומה לזה שיכול היה להשתכר כאן.
380. אשר על כן, במסגרת חישוב גריעת כושר ההשתכרות של התובע לעתיד אני מוצאת לנכון להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעתיד על סכום זהה לזה שלעבר (5,415 ₪), ללא הפרשי ריבית והצמדה וללא הפרשי פנסיה (השוו לעניין יומטוב לעיל), בחישוב שעד גיל 67 על בסיס ההנחה שתוחלת החיים הנמוכה יחסית בסודן נובעת במידה רבה משירותי הרפואה הפחות מתקדמים ומההיגיינה הנמוכה יותר ביחס למדינות מערביות.
381. אני מוצאת לנכון להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור זהה לנכות התפקודית בשים לב לכך שמדובר בשיעור נכות תפקודית בתחום האורתופדי מחד, ובהתחשב בכך שעסקינן בתובע שכל כושר השתכרותו נגזר מיכולותיו הפיסיות, בעבודות כפיים מאידך, קרי 65%.
382. לסיכון לגירושו של התובע מן הארץ – סיכון שהתגבר בהשוואה לנסיבות שעמדו ברקע לעניין יומטוב – אני מוצאת לנכון ליתן ביטוי בהפחתה של 30% מהחישוב האקטוארי המלא של הגריעה מכושר השתכרותו של התובע (השוו גם למשל לעניין א.מ. לעיל, ולעניין פלוני נ' הפניקס לעיל).
383. בתכנת המשערכת, שווי הגריעה מכושר השתכרותו של התובע בשיעור אקטוארי מלא עומד על 760,267 ₪.
384. לאחר הפחתת סיכון 30% בעניין הגירוש חזרה לסודן בה השכר החודשי עומד על עשרות דולרים לחודש לכל היותר כמו גם הסיכון להפחתה בתוחלת החיים – אני מעריכה את הפיצוי בגין הרגיעה מכושר ההשתכרות של התובע בסך של 532,187 ₪.
עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות כלליות
385. התובע ביקש בסיכומיו פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' בסך 200,000 ₪. לטענתו, לאחר התאונה חבריו לעבודה עזרו לו והיה תלוי בהם משך תקופה ארוכה של כשלוש שנים בהכנת אוכל, כביסה, ניקיון, קניות לבית, רחצה ולבישת בגדים. חבריו סייעו לו לטענתו מבחינה
--- סוף עמוד 66 ---
כלכלית, ושילמו עבורו נסיעות, תרופות, קניות ובגדים. לטענתו גם כיום הוא נעזר בחבריו עבור קניות כי אינו מסוגל להרים חצים כבדים וקשה לו לעמוד משך זמן ממושך (ס' 12 לתצהיר).
386. התובע לא הביא חברים או עדים אחרים שיוכלו להעיד על העזרה והתמיכה שהעניקו לתובע בעקבות התאונה ולא סיפק הסבר מניח דעת לכך (עמ' 80 שורות 24-21; עמ' 81 שורות 5-1 לפרוטוקול).
387. לצד זאת, קשה להתעלם מהפגיעה הקשה שנפגע התובע ומפרק הזמן המשמעותי בו יש להניח כי לא עבד כלל.
388. בשים לב לפרק הזמן שהנחתי כי התובע לא היה כשיר לעבודה ומן הסתם נזקק בו לעזרת צדדי ג' (20 חודשים), ובשים לב לנכותו הגבוהה ולפרק הזמן הארוך שמאז פגיעתו ועד היום (105 חודשים) מצד אחד, ובשים לב לעזרה שיש להניח כי יזדקק לה למשך שאר חייו, ובהתחשב בסיכוי שיכול ויגורש לארצו שם תוחלת החיים נמוכה (62 לפי נתוני הנתבעות) וכי ממילא השווי של עזרת מיטיבים בסודן נמוך בהרבה בהשוואה לישראל אני מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צדדי ג' לעבר ולעתיד על סכום גלובלי של 90,000 ₪.
389. לטענת התובע הוא זכאי גם לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים לעבר ולעתיד, הוצאות בגין אשפוז וטיפולים רפואיים ומשלימים וכן פיצוי בגין מגבלת ניידות. לתצהירו צירף קבלות בסך של כ – 5,500 ₪ (נספח ו' לתצהירו) וציין כי הוא נעזר בסד הליכה לכף רגלו שעלותו בסך כ – 1,000 ₪ (ס' 13 לתצהירו). לטענתו, הוא אינו צפוי לחזור לארץ מוצאו אך ככל שכן, יהיה עליו לשלם הוצאות רפואיות גבוהות בהרבה מהעלויות המקובלת לצורך קבלת טיפולים רפואיים בישראל ויש לחשב את הוצאותיו לפי המקובל בישראל. והתבקש סכום גלובלי בסך 300,000 ₪.
390. מנגד, הנתבעים קבוצת נאשף טוענים כי התובע טען לסכומי עתק ללא כל אסמכתה או תשתית ראייתית או עדים שיתמכו בטענותיו. כל הוצאות אלו, ככל שהוטלו לפתחו של התובע, הוטבו או יכלו להיות מוטבות על ידי המל"ל. כך גם לגבי הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות.
391. התובע גם טען בסיכומיו כי זכאי להחזר הוצאותיו בגין שכ"ט עו"ד אשר שולם עבור הטיפול בתביעתו במל"ל ופעולות נלוות כגון ארגון לווי טיפולים רפואיים, השגת אשרות וכיו"ב אשר הצורך בהם נבע מהיותו זר בארץ ללא התמצאות בסדריה. לטענתו יש לפצותו בגינן בסך של 20,000 ₪ נוספים.
392. אשר לשכ"ט בגין הייצוג במל"ל - לא הוצגה בפניי כל אסמכתה לעניין השכר ששילם התובע למייצגיו במל"ל, וגם ספק רב בעיניי אם נכון, כעניין של מדיניות משפטית, לפסוק לתובעים בתביעות נזקי גוף פיצוי בגין הוצאותיהם לשכירת ייצוג בהליכי המל"ל.
--- סוף עמוד 67 ---
393. מדובר בראש נזק שלמיטב הבנתי טרם הוכר בפסיקה מנחה. בנוסף, מדובר בטענה שמשמעותה היא, דה-פקטו, ניכוי סכום הוצאות שכר טרחת עורכי הדין מתוך ניכויי המל"ל, משום "ניכוי מניכוי", בעוד שעל פי הפסיקה תשלום בגין שכר טרחה לעורך הדין בעבור הטיפול בתביעת העובד במוסד לביטוח לאומי אינו בגדר הסכומים שניתן לנכותם מתוך תגמולי המוסד לביטוח לאומי (ר' ע"א 6246/92 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נגד לוי, פ"ד מט(1) 742 (1995) ור' הניתוח המפורט והממצה בת"א 32672-05-12 ס.ק נ' שפע חברה לייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ (15.09.2017)).
394. למרות האמור, בשים לב לכך שהתובע בענייננו הוא עובד זר, אשר יש להניח שבמועד התאונה נזקק לעזרה ולייצוג משפטי לאו דווקא בהתנהלות אל מול המל"ל אלא באופן כללי בהתמצאות בנבכי הביורוקרטיה במדינה זרה, אני סבורה כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין הוצאות אלו על דרך האומדנה.
395. בנוסף, בשים לב לקבלות שצירף התובע בגין הוצאות נסיעה שמתייחסות בעיקרן, לתקופה שעד שלהי שנת 2015, בשים לב לכך שההוצאות הרפואיות בגינן הציג קבלות מתייחסות לתקופה הסמוכה לתאונה בלבד (עד 2012) ולכן יש להניח כי הוצאות אלו לא תגדלנה משמעותית בעתיד, בהתחשב בכך שנכותו התפקודית מתייחסת גם לתפקוד הרגל באופן שמטבע הדברים יצריך את התובע להגביר את ההיעזרות בתחבורה ציבורית (אוטובוסים, מוניות וכו) לצורך התנהלותו היומיומית השוטפת מחד, אך גם בהתחשב בכך שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר בגין הוצאות שהוציא ויוציא לצרכי טיפול רפואי ונסיעות לצורך קבלת טיפול רפואי מאידך (ר' למשל תקנות 2, 7 לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול לנפגעי עבודה), התשכ"ח – 1968) – אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות שונות הקשורות בהסתייעות באחרים לצורך מיצוי זכויותיו בסך כולל של 35,000 ₪.
נזק לא ממוני
396. התובע ביקש בסיכומיו לאור תחלואיו וסבלו ובשים לב לכך שנפגע בגיל 28 בלבד וסיכוייו להקים משפחה נפגעו באופן משמעותי – פיצוי בסך 1,400,000 ₪ לפחות.
397. הנתבעים מאידך הציעו להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על 150,000 ₪ בלבד.
398. מהחומר הרפואי שצורף לתצהיר התובע ומחוות הדעת של המומחה מטעמו עולה כי אושפז מיום התאונה ועד 11.12.11 (סה"כ 77 ימים) במהלכם עבר שלושה ניתוחים, ולאחר מכן אושפז שוב ביום 23.2.13 לצורך ניתוח נוסף במפרק הרדיו קרפלי ושוחרר ביום 24.2.13 (סה"כ יומיים), קרי סה"כ – 79 ימי אשפוז.
399. בנוסף, פגיעתו של התובע בתאונה גרמה לו לנכות רפואית משוקללת בשיעור 66% אשר 58% מתוכה אורתופדית ו – 20% אורולוגית. הנכות בתחום האורולוגי המוצאת ביטוי בפגיעה
--- סוף עמוד 68 ---
קשה בזיקפה. אמנם מדובר בפגיעה נטולת השלכות על הגריעה מכושר ההשתכרות, ואולם השלכותיה על הפגיעה בדימוי העצמי והפגיעה הטמונה בה לאיכות חייו של התובע, שגם היום הינו אדם צעיר יחסית, היא עצומה. לפגיעה מסוג זה יש לטעמי ליתן ביטוי ממשי דווקא בגדרי ראש הנזק הלא ממוני.
400. בנסיבות התובע שבפניי, בהתחשב ב – 77 ימי האשפוז, ארבעת הניתוחים שעבר, נכותו האורתופדית ונכותו האורולוגית שפגיעתה הרגשית עשויה להיות גדולה לא פחות מפגיעתה הפיסית של הנכות האורתופדית, אני מוצאת לנכון להעמיד הפיצוי לתובע בגין ראש נזק זה על סך של 350,000 ₪.
סיכום ראשי הנזק:
הפסדי שכר לעבר: 555,412 ₪
הפסדי השתכרות לעתיד: 532,187 ₪
עזרת צד ג': 90,000 ₪
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה והוצאות כלליות: 35,000 ₪
נזק לא ממוני: 350,000 ₪
סה"כ: 1,562,599 ₪ ובעיגול: 1,562,600 ₪.
ניכויים
401. לטענת המל"ל בסיכומיו, בהתאם לפירוט התשלומים שצורף לתיק כראיה מטעם המל"ל באמצעות תע"צ – סך כל התשלומים ששולמו וישולמו לתובע 1 על ידי המל"ל עומד על 1,914,413 ₪ (ר' מוצגי המלל שצורפו לתיק ביום 29.9.16).
402. חוות הדעת האקטוארית שהוגשה כראיה מטעם המל"ל נכונה ליום 26.9.16. לא מונחת בפניי חוות דעת אקטוארית עדכנית נכונה למועד מתן פסק הדין. ואולם במקרה דנן, נראה כי בכל מקרה סכום הפיצויים לו זכאי התובע נבלע בסכום תגמולי המל"ל.
403. מאחר שהתביעה נבלעת, ומאחר שגלובל הנדסה היא המעבידה שנשאה בדמי הביטוח הלאומי, הרי שלפי הוראות סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין, מעביד (שהוא "החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח..") לא ייחשב לצד שלישי לעניין הסעיפים האמורים (ר' ע"א 6657/95 רותם דשנים אמפרט בנגב בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (11.11.1996); רע"א 4555/08 פלתורס סוכנות לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (17.06.2009)), והתובעים לא יוכלו להיפרע מגלובל הנדסה כאמור.