255. אשר על כן אני סבורה כי דין התביעה כנגד פרי אור להידחות.
האם יש להטיל על התובע אשם תורם לקרות התאונה?
256. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. כלומר, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו 2.12.2009); וכן עניין סולל בונה לעיל).
257. שעה שמדובר בניסיון לייחס אשם תורם לעובד, המגמה הרווחת בפסיקה היא לדקדק דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד. הרציונל שביסוד מגמה זו הוא שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או העבודה שמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים ושהעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את עבודתו. עם זאת, יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונה. למעביד שליטה על סוג העבודה ומהותה, על הציוד וכן על נוהלי העבודה והבטיחות. כמו כן, המעביד קובע איזו עבודה תוטל על פועל פלוני בהתבסס על כישוריו וניסיונו של זה. כן שולט הוא במתכונת ההדרכה של אותו פועל ומידתה. עובד עושה מלאכתו בגבולות אשר נתחמו על ידי המעביד. על כן, ההנחה המשפטית המקובלת היא שעובד נפגע כתוצאה מהתממשותו של סיכון שנוצר על ידי המעביד או על ידי אחר – כגון מזמין העבודה, בעל המקרקעין. אשם תורם יוטל על העובד במקרה שחרג מגבולות הסיכון שיצר המעביד.
258. יודגש, כי הנטל להוכחת קיומו של אשם תורם מוטל על הנתבעים, קל וחומר כך הוא כאשר הנתבעים מבקשים לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מכריע.
259. עובד המבצע עבודה, אינו נותן דעתו תמיד רק על בטחונו אישי, כמו כן, לא תמיד תנאי העבודה מאפשרים לו לשקול את הסיכונים, ומשכך לא כל טעות צריכה להיזקף לחובתו, שכן דרך כלל לא נצפה מעובד שיצא חוצץ נגד הוראות הממונים עליו.
--- סוף עמוד 46 ---
260. בענייננו, חשוב להדגיש שהתובע הוא אזרחי סודני. אמנם במועד התאונה כבר שהה מספר שנים בישראל, ואולם ספק אם העברית הייתה שגורה בפיו. בענייננו לא הוכח שניתנו לתובע הנחיות כלשהן, לא כל שכן הנחיות בכתב ובשפתו על מנת לוודא שהבין את מהות העבודה והסכנה האפשרית הטמונה בה (ר' למשל ע"א 3719/01 עבדאללה נ' פקר פלדה בע"מ (31.10.2002)), ואף הוכח כי לא רק שלא ניתנו לו הנחיות כאמור אלא נדרש ממנו לסייע בביצוע עבודה בגובה ללא כל הנחיות אזהרות או נקיטה באמצעי בטיחות מתחייבים.