לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ואובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה. [...]
יחד עם זאת, אין הפרשן מסתפק בלשון החוזה, אלא נעזר גם בנסיבות החיצוניות לו. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט(2) 265), אשר עסק בבדיקת התכלית הסובייקטיבית של החוזה, קבעו בדעת רוב, השופטים ד' לוין וא' ברק (כתוארו אז), כי אין להגביל את השופט אך ללשונו של החוזה לשם עמידה על תכליתו, וכי רשאי הוא להתייחס למכלול נתונים פנימיים וחיצוניים ולפרש את הוראות החוזה תוך התחקות אחר אומד דעת הצדדים בהתייחס לנסיבות חיצוניות לחוזה, להנחות היסוד שלו, למבנהו הפנימי ולהגיונו הפנימי, אף אם אלה מצריכים שינוי לשונו. בפסק-דינו הדגיש השופט ברק (כתוארו אז), כי אין לחלק את ההליך הפרשני לשני שלבים נוקשים, כפי שסבר השופט מצא, ואין מקום ליצור "תחנת מעבר" בין החוזה לבין הנסיבות [...]. יחד עם זאת, אין משקלה של לשון החוזה זהה למשקלן של הנסיבות, כשמתגבשת המסקנה הפרשנית – כאשר יש התנגשות בין אומד הדעת העולה מתוך החוזה לבין אומד הדעת העולה מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת העולה מתוך החוזה על העליונה [...]."
(ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר, פסקה 11 (14.8.2008), ההדגשות שלי – מר"א).
278. הדין שהובא בציטוט האמור נכון גם היום, לאחר תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי) משנת 2011 (ר' למשל רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סה(2) 563 (2012)). אף בהנחה שחלו שינויים מסוימים בדיני פרשנות חוזה בעקבות תיקון מס' 2 האמור והגישות השונות שהושמעו אחריו לעניין המשקל שיוענק ללשון החוזה ביחס לנסיבות החיצוניות (וראו לאחרונה גישות השופטים א' שטיין וע' גרוסקופף בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ
--- סוף עמוד 49 ---
(20.11.2019), להלן – "עניין ביבי כבישים"), נפסק כי "דומה כי הפער בין הגישות השונות שהוצגו לאורך השנים, אינו גדול כפי שיש מי שמבקשים להציגו" (ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (8.2.2018). לפירוט נוסף ר' גם ת"א (מחוזי ת"א) 60893-12-12 משק הדר הדרום בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, פסקות 18-17 (11.7.2018)).
279. בהקשר זה מעניינת במיוחד ההבחנה שמציע כב' השופט גרוסקופף בין סוגי חוזים שונים לפי סוגי הצדדים המתקשרים ולפי התכליות שנועדו חוזים אלו לשמש, כאשר לשיטתו, מתכליות החוזה נגזרת גם מידת ההסתמכות על לשון החוזה כאמת מידה פרשנית להתחקות אחר כוונת הצדדים המתקשרים.