טענות לעניין התמורה
67. הנאמן טוען גם כי אין לתת אמון בטענת הצדדים בדבר תקפו של הסכם המכר, שכן התמורה ששילמה חברת מאפים על פיו, אינה משקפת את שווי הזכויות האמתיות של החברה. גם טענה זו מעוגנת בראיות.
68. כפי שראינו, החברה הציעה למכור את מלוא זכויותיה לחברת בני ג'ורג' תמורת סך של 19.2 מיליון ש"ח (נספח 1 ל-נ/2). בני ג'ורג' השיבה כי תסכים לרכוש את הזכויות תמורת סך של 7 מיליון ש"ח ועוד 1 מיליון ש"ח לעו"ד פרידמן (נספח 4 ל-נ/2) (ראו גם עדות איהאב שוקחה, עמ' 29). החברה ניהלה משא ומתן גם עם בני פאוזי, שהציעה לשלם 4 מיליון ש"ח במסגרת הסכם להקמת חברה משותפת. אין כל הסבר כיצד "צנח" סכום התמורה שביקשה החברה ל-2.6 מיליון ש"ח.
69. ההסבר היחיד שניתן על ידי ענאן שמשום היה כי קבוצת בני פאוזי השקיעו סכומים גדולים במוניטין של החברה (ע/2, סעיף 15), אלא שטענה זו אינה יכולה להסביר את הפרשי השווי. כזכור, כבר מכוח הסכם ההפצה החלו החברות בקבוצת בני פאוזי לשווק מוצרים תחת שם החברה, וברי כי ככל שהשקיעו בשיווק, הדבר נעשה לקידום עסקיהן ולא כחלק מרכישת הזכויות בשמה של החברה. ודוקו, לטענת המבקשות הן מכרו בשנים 2018-2012 מוצרים בסך של 276,353,000 ש"ח, ובשנת 2019 לבדה מכרו מוצרים נושאי השם "אנטואן שוקחה ובניו" בסך של 42,520,000 ש"ח (נספח 10 לטענות המבקשות). אין פלא שבהיקף מכירות שכזה היו לקבוצת בני פאוזי גם הוצאות שיווק, שעל פי חוות דעתו של רו"ח רמזי חלאק עלו כדי 3.786 מיליון ש"ח (בצירוף הוצאות שכר לשיווק). הוצאות אלו לשיווק אינן יכולות להעיד מאום על רכישת הזכויות וברי כי המחיר ששולם נופל לאין שיעור מההצעות שהוצעו לחברה.
70. איני סבור כי יש צורך לקבוע לצורך ההליך הנוכחי מה היה שווי הזכויות במועד חתימת הסכם המכר, שכן השווי המדויק אינו חשוב לקביעה כי התמורה ששולמה על פי הסכם המכר נופלת מהשווי האמתי. על אף זאת, נספר כי רו"ח ברטוב העריך את שווי הזכויות בסימן המסחר נכון לחודש מרץ 2018 בסך של 10.1 מיליון ש"ח, ואילו רו"ח רמזי חלאק סבר שהשווי היה רק כ-1.95 מיליון ש"ח.
71. אעיר כי מעיון בחוות דעתו ובעדותו של רמזי חלאק עולה כי הלה לא העריך את שווי סימן המסחר נכון למועד העסקה. בעדותו הבהיר "לא בדקתי את השווי שלה" (עמ' 75, שורה 29), אלא רק בדק את הוגנות העסקה בשים לב להשקעות שהושקעו על ידי קבוצת בני פאוזי, תשלומי העמלות ששולמו ועוד (עמ' 76).