43. כדי להעריך את שווי החברה, התייחס המומחה גם לעסקאות קודמות שבוצעו במניותיה. הוא ציין כי העסקאות הקודמות בוצעו בשנת 2014, היינו פרק זמן משמעותי לפני מועד ההערכה – 31.12.2016. הוא הוסיף כי מדובר בעסקאות לרכישת השליטה בחברה שגילמו לכן גם פרמיית שליטה (סעיף 113 לחוות-הדעת).
בסופו של דבר, לאחר היוון בשיעור של 24%, הוצעו על-ידי המומחה שתי אפשרויות להערכת שווי החברה (סעיף 123 לחוות-הדעת): האפשרות הראשונה מניחה כי הפער בשיעור עלות המזון שתואר לעיל אינו נובע מהכנסה לא מדווחת. בהתאם לאפשרות זו לא היה לחברה תזרים מזומנים חיובי ושווי פעילותה הוא אפס. שווי החברה ליום 1.12.2016 עומד לכן על שווי הנכסים הפיננסים שלה - 373,823 ₪, וחלקם של התובעים 2-1 המחזיקים ב-10% ממניות החברה הוא 37,382 ₪. האפשרות השנייה מניחה כי הפער בעלויות המזון נובע מהכנסה לא מדווחת שיש להוסיף לשווי החברה. במקרה כזה עומד שווי החברה למועד ההערכה על 3,699,815 ₪ וחלקם של התובעים 2-1 הוא 368,981 ₪.
טענות התובעים 2-1 בנוגע לשווי החברה
44. הצדדים התייחסו בסיכומיהם לשאלה איזו מבין שתי הערכות השווי של המומחה יש לאמץ. לגישתם של התובעים 2-1 יש לאמץ את ההערכה הגבוהה, המניחה העלמת הכנסות בחברה. לשיטתם, ישנן אינדיקציות רבות לפיהן היו בחברה הכנסות לא מדווחות בסכומים משמעותיים. מסקנה זו נובעת קודם כל מגישת המומחה שהסביר כי הוא מעריך שהיו הכנסות כאלה. הוא לא קבע זאת באופן קטגורי בחוות-דעתו רק לאור האמור בפסק-הדין בתביעת גפני, בו נקבע שהפער שהיה קיים באותו מקרה בעלות המכר, אינו נובע בהכרח מהכנסות לא מדווחות.
אינדיקציות נוספות לקיום הכנסות לא מדווחות הן העובדה שאלדד העיד על קיומו של נוהג בחברה של חלוקת רווחים לשותפים במזומן; קיומה של "תוכנת הקופה" שאפשרה ליצור דו"ח פדיון שאינו כולל הכנסה במזומן שהתקבלה בפועל; ואירועים שעיקר ההכנסות בהם שולמו במזומן והרישומים לגביהם אינם משקפים את מכלול ההכנסות. בהקשר זה צוינה מסיבת יום-העצמאות בה היה הפדיון הרשום נמוך באופן בלתי סביר יחסית לכמות האורחים במסיבה זו. כן צוינה הפרקטיקה בבית-הקפה של שולחנות ש"נסגרו" ללא תשלום ונושא הטיפים שהופרשו על-ידי המלצרים.
45. לגישת התובעים 2-1, המומחה שגה בחלק ממסקנותיו. כך הוא התעלם מהפרשות הטיפים של המלצרים לקופת החברה בשל התקלה במחשבי החברה שכתוצאה ממנה נמחקו נתונים אלה. לגישתם - האומדן שביצע המומחה ביחס להפרשות אלה היה שגוי. עוד נטען כי המומחה התבסס על נתונים שגויים ביחס ל"עץ המוצר" שהועברו אליו על-ידי הנתבעים; וכי המומחה הניח בטעות שכל הנחה או הטבה לבית-הקפה מצד הספקים מגולמת בחשבונית, ושלא ייתכן מצב בו ניתנה הטבה לבעלי החברה בנפרד מהעסק. זאת למרות שתומר עצמו העיד כי פרקטיקה כזו הייתה קיימת. המומחה אף שגה כשסבר כי תוספות למנות אינן מוקלדות בקופה – הנחה שהשפיעה על מסקנתו בדבר עלות המכר בבית-הקפה.