בדומה, גם הנחת היסוד של המומחה לגבי שיעור הפחת במסעדה איננה מדויקת. בפועל, שיעור הפחת במסעדה קרוב יותר ל-20% ולא ל-10% כפי שהניח המומחה. המומחה נשאל בחקירתו מה הייתה מסקנתו אילו היה עורך את חוות-הדעת בהנחה כי עלות המזון עומדת על 36% והפחת על כ-20%. במצב מעין זה, הודה המומחה כי המסקנה המתחייבת הייתה כי לחברה לא היו הכנסות לא מדווחות. בהתייחס לסוגיית הביטולים, ציין המומחה כי הוא בחן את נתוני הקופה ומצא ששיעור הביטולים בבית-הקפה היה סביר.
דיון
48. המחלוקת העיקרית בין הצדדים ביחס לחוות-דעתו של המומחה נוגעת לשאלה האם היו בחברה הכנסות לא מדווחות. כאמור, המומחה הציע שתי אפשרויות להערכת שווי החברה, שהגבוהה בהן מניחה כי חלק מהכנסות החברה לא מצא ביטוי בדוחות הכספיים שלה. אני סבורה כי יש להעדיף את ההערכה הגבוהה מבין שתי ההערכות של המומחה, המביאה בחשבון את ההנחה כי בחברה היו הכנסות לא מדווחות וזאת ממספר טעמים.
49. ראשית, המומחה עצמו העיד במפורש כי הוא סבור שהערך הגבוה הוא המשקף את השווי האמתי של החברה נכון למועד עריכת חוות-דעתו. לשאלת בית-המשפט האם היה המומחה סבור – אלמלא פסק הדין בעניין גפני - כי יש בחברה העלמת הכנסות הוא השיב "אני מניח שכן" (ר' בעמ' 30-28 לפרוטוקול ישיבת יום ה-8.6.2021).
בפסק הדין בעניין גפני נקבע, בהתייחס לקיפוח הנובע מהטענה אודות הכנסות הלא מדווחות כי -
"לא הוכח כאמור כי המשיבים לקחו כסף לכיסם, אלא לכל היותר כי הם ניהלו את החברה באופן רשלני, תוך החלה של מדיניות בלתי-סבירה של חלוקת משקאות ללא תשלום, ללא בקרה על החלוקה הזו וללא הגבלתה. מדובר בהחלטות ניהול רשלניות – שלא הוכח לגביהן שהן התקבלו בחוסר תום-לב או שלא לטובת החברה. לכן, העובדה שההנהלה טעתה ( גם אם מדובר בנושאים עקרוניים), אין די בה כדי לקבוע כי המשיבים קיפחו את המבקשים. טענת המבקשים לקיפוח בהקשר זה – נדחית" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.).
לכן, כדי לקבוע האם במקרה דנן היו בחברה הכנסות לא מדווחות, יש לבחון קודם כל על מה מבוססת הערכת המומחה בהקשר זה, ושנית לברר האם ישנו הסבר אחר לתופעות אותן תיאר המומחה בחוות-דעתו.
50. הפער העיקרי בין ההכנסות בפועל לבין ההכנסות כפי שהמומחה העריך אותן, נובע מהערכת המומחה ביחס לעלות המזון. טענתם העיקרית של הנתבעים בהקשר זה הייתה כי הערכתו של המומחה את עלות המזון ב-30% הייתה שגויה, וכי עלות המזון בבית הקפה עמדה על כ-36%. כן הם טענו כי המומחה שגה בחישוב הפחת, כאשר הוא העריך אותו ב-10% בעוד שהשיעור הנכון צריך להיות 20%.