אני סבורה כי אין מקום לקבל את עמדת הנתבעים בנוגע לעלות המזון, ויש להעדיף את עמדת המומחה בחוות-דעתו. זאת קודם כל מאחר שככלל, כאשר ממנה בית-המשפט מומחה מטעמו שהוא סומך עליו ועל מומחיותו, נקודת המוצא היא כי הוא יאמץ את האמור בחוות-דעת אלא אם כן ישנם טעמים טובים שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (נבו, 31.12.1988); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.2010) בפס' 22; וכן בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 13, 2020) בעמ' 635). זאת למרות ששיקול הדעת הסופי במכלול השאלות ובכלל זה השאלות במומחיות, נותר שיקול דעתו של בית-המשפט.
יתרה מכך, המומחה מונה במקרה דנן מכוח ההסדר הדיוני, בו הצדדים הסכימו למסור את ההכרעה לגבי שווי החברה לשיקול דעתו הבלעדי של המומחה (בהתאם להסכמה מיום ה-7.2.2017 לפיה "שווי הרכישה יוערך ע"י מומחה שבית-המשפט יקבע את זהותו"). כאשר זוהי טיבה של הסכמת הצדדים, ייטה בית-המשפט בדרך כלל לכבד את חוות-דעת המומחה ולאכוף אותה בלא התערבות בתוכנה (ר' בהקשר זה את החלטתי בה"פ (כלכלית) 37521-06-18 גבי זילבר נ' שגיא עברון (19.1.2021) בפס' 14).
51. גם לגופו של עניין אני סבורה כי עמדת המומחה ביחס לעלות המזון ושיעור הפחת הייתה עמדה מנומקת שהמומחה הגיע אליה לאחר בחינה מקיפה ויסודית של אופן העבודה בבית-הקפה. על-מנת לוודא את השיעור הנכון של עלות המזון בבית-הקפה, ביקש המומחה לקבל את התפלגות המכירות של המסעדה לפי קטגוריות מזון (ארוחות בוקר; עיקריות; עיקריות עסקיות וכו') לתקופה שבין ה-1.7.2016 ועד ליום ה-15.5.2017 (יצוין שזו אינה התקופה שנועדה לבחון הערכת השווי – שביקשה לבדוק את ביצועי החברה בשנים 2016-2014 – אך המומחה נאלץ להסתמך עליה כיוון שמערכת הקופה בבית הקפה קרסה באמצע 2016 ולא ניתן היה לשחזר את הנתונים לפני מועד הקריסה).
לאחר קבלת התפלגות המכירות לפי קטגוריות, בחן המומחה את עלות המזון ב-11 קטגוריות מוצרים, המהוות 90% מכלל המכירות בבית-הקפה. בכל אחת מ-11 הקטגוריות הללו, בחן המומחה את עלותן של 4-3 המנות הפופולריות בכל קטגוריה. הוא קיבל מהנתבעים את עלות המזון לכל מנה, והעביר את הנתונים להערותיו של נעם. לאחר שקיבל את הערותיו של נעם, התמקד המומחה בכל אחת מהמנות באותם פריטים ספציפיים לגביהם הייתה מחלוקת ביחס לעלותם או משקלם במסגרת הכנת המנות. אם הייתה מחלוקת ביחס למחיר הפריט, המומחה בחן את חשבוניות המס שקיבלה החברה בפועל מהספקים על-מנת להעריך באופן עצמאי עלות זו. כאשר המחלוקת נגעה לגבי כמויות – בדק המומחה מול השף של בית-הקפה את המשקל של הפריט בכל אחת מהמנות. בנוסף, המומחה שכלל בחישוב עלות המזון גם את שיעור הפחת במזון.