64. משהנתבעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו מה היה השימוש שנעשה בהכנסות הלא מדווחות, לא ניתן לקבוע כי נעשה בכספים אלה שימוש שוויוני שהתובעים נהנו ממנו. יתרה מכך, אין מחלוקת בין הצדדים כי כאשר החברה נוהלה ונשלטה על-ידי גיבורי, היה בה נוהג של חלוקת דיווידנדים במזומן של כספים שלא נרשמו בספרי החברה. אולם, אין גם מחלוקת כי הפרקטיקה הזו הסתיימה מאז שינוי השליטה והעברתה לנתבעים. זו הייתה גם עמדת הנתבעים, שאף טענו כי נעם הגיש את התביעה דנן רק כנקמה על הפסקת תשלום הדיווידנדים הבלתי-מדווחים (ר' סיכומי החברה, בס' 11-10).
מאחר שהיו בחברה הכנסות שלא דווחו, ומאחר שהנתבעים לא הוכיחו כי נעשה בהכנסות אלה שימוש שוויוני שגם התובעים נהנו ממנו (ואף טענו כי הן לא חולקו כדיווידנד שלא נרשם בספרי החברה), המסקנה היא כי התובעים קופחו כאשר הם לא נהנו מאותן הכנסות. די בכך כדי לקבל את טענת הקיפוח.
שכר הנתבעים
65. מעבר לאמור לעיל, טענו התובעים 4-3 גם כי הנתבעים משכו משכורות בסכומים מופרזים שלא אושרו כדין. לגישתם הנתבעים הציגו להם מסמך שנחזה להיות פרוטוקול מאסיפת בעלי מניות שנערכה לכאורה ב-15.7.2014 ושבה נכחו רק הנתבעים, בה הוחלט על תשלום דמי ניהול חודשיים בסך של 25 אלף ₪ לתומר ולאלדד. לטענת התובעים 4-3, אין תוקף להחלטה נחזית זו, שכן הנתבעים לא הציגו זימון לאסיפה בה היא התקבלה.
66. אני סבורה כי התובעים 4-3 הוכיחו כי שכרם של הנתבעים היה מופרז וכי הוא לא אושר כדין במוסדות החברה. מסקנה זו עולה מחוות-דעתו של המומחה. המומחה אמנם מונה על-ידי בית-המשפט מכוח ההסדר הדיוני שאינו חל על התובעים 4-3. אולם משחוות-דעתו הוגשה, היא מהווה חלק מחומר הראיות שבית-המשפט יכול להסתמך עליו גם בהתייחס לתביעתם של התובעים 4-3.
המומחה קבע כאמור כי השכר ששולם לנתבעים היה חריג ביחס לסכומים שמקובל לשלם למנהלים בחברות דומות לחברה. לגישתו השכר הסביר שהחברה הייתה צריכה לשלם בגין הניהול עמד על 30,000 ₪. שכרם המשותף של הנתבעים עמד על 50,000 ₪ בחודש מהחברה לא כולל מע"מ (ר' סעיפים 42-37 לחוות-דעת המומחה), היינו שכר העולה ב-20,000 ₪ לחודש על השכר הסביר.
מסקנת המומחה נתמכת בכך שעלות השכר של הנתבעים הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי מעלות הניהול בחברה בתקופה שקדמה לשינוי השליטה, כאשר רון גיבורי שימש כמנהל שלה. הנתבעים טענו כי השכר הכולל של כל העובדים ששימשו בתפקידי ניהול החברה היה נמוך יותר מהשכר ששולם בתקופתם עבור ניהול החברה. אינני מקבלת את הטענה, המנוגדת למסקנות המומחה, שקבע בסעיף 32 לחוות-דעתו כי העלות החודשית הממוצעת של שכרו של רון גיבורי ומנהלי המשמרות גם יחד הייתה בסך של 54,805 ₪; ושעלות הניהול הכוללת בתקופה שלאחר שינוי השליטה – המורכבת משכר הנתבעים ושכר מנהלי המשמרת השכירים גם יחד – עלתה ב-21,599 ₪ בממוצע (ר' בסעיפים 35-34 לחוות-הדעת וכן בחקירתו הנגדית של המומחה בפרוטוקול ישיבת יום ה-8.6.2021, בעמ' 92).