67. אכן, לא הייתה מניעה כי החברה תאשר תשלום של שכר לנתבעים שיעלה על השכר ששולם למנהלי החברה בתקופה שקדמה לשינוי השליטה בה. אילו היה שכר זה מאושר כדין, היו הנתבעים זכאים לקבלו. אולם אני סבורה כי הנתבעים לא הוכיחו כי השכר ששולם להם אושר כנדרש במוסדות החברה. בהתאם להוראות חוק החברות נדרשים אישורים מיוחדים לעסקה של דירקטור עם החברה באשר לתנאי כהונתו והעסקתו (סעיף 270(3) לחוק החברות), אישורים המהווים תנאי לתוקפה של העסקה. סעיף 273(א) לחוק קובע שעסקה כזו טעונה אישור של הדירקטוריון ושל האסיפה הכללית. סעיף 280 לחוק מוסיף וקובע שלעסקה כזו שלא אושרה לפי המנגנון שמתווה חוק החברות לא יהיה תוקף.
האם האישורים הנדרשים התקבלו? נספח 39 לתצהיר נעם הוא פרוטוקול של ישיבת האספה הכללית של החברה מיום ה-15.7.2014 אליה התייצבו תומר ואלדד בלבד. באספה זו אושרו לכל אחד מהם דמי ניהול בסך של 25,000 ₪ בחודש.
68. אולם הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים הוזמנו כדין לאספה כזו. זימון לנמרוד ולנעם לא הוצג על-ידי הנתבעים, וזאת למרות שהם הגישו לבית-המשפט העתקים של זימונים רבים לפגישות אחרות שהוצאו להם (ר' בנספח 6 לכתב ההגנה בתביעת התובעים 2-1 וכן בנספח 30 לתצהיר תומר). תומר נשאל על כך והשיב כי אינו זוכר האם הוצא זימון כזה (ישיבת יום ה-28.6.2021, בעמ' 208). מעבר לכל אלה, מאחר שהאספה המדוברת התקיימה לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון, אין זה סביר כי התובעים היו נמנעים מהתייצבות באספה שנועדה לאשר את שכרם של הנתבעים.
בהעדר זימון כדין לנמרוד ולנעם, אין תוקף להחלטה שהתקבלה לכאורה באספה הכללית של החברה מיום 15.7.2014. כפי שהובהר לעיל, אישור של האספה הכללית הוא תנאי לתוקפה של העסקה, ובאין אישור כזה – אין לה תוקף. לטעמי, חרף העדרו של האישור כדין, הנתבעים היו זכאים לשכר ראוי בגין עבודתם בחברה. אולם כעולה מחוות-דעתו של המומחה, השכר ששולם להם עולה על שכר זה.
69. לפי חישובי המומחה, שילמה החברה בשנת 2014 138,000 ₪ במשכורות חורגות; בשנת 2015 שולם סכום של 240,427 ₪; ובשנת 2016 שולם סכום של 234,247 ₪ (סעיף 43 לחוות-הדעת). בסך הכול, לאורך שלוש השנים שעברו בין שינוי השליטה בחברה והעברת הניהול לידי הנתבעים ועד למועד הגשת התביעה שילמה החברה 612,674 ₪ בעודף לנתבעים.
יתרת השכר מעבר לשכר הראוי שנקבע על-ידי המומחה, מהווה דיווידנד סמוי ששולם רק לנתבעים ולא ליתר בעלי המניות בחברה. תשלום של דיווידנד כזה מפר את חובת השוויון בין בעלי המניות ומהווה לכן קיפוח. כך עולה בין היתר מהאמור בספרה של פרופ' ציפורה כהן:
"אם טענתו של בעל מניות מתבססת על כך שנושאי המשרה בחברה מרוקנים את רווחיה במסווה של שכר, כאשר הסכומים שהם נוטלים כשכר עולים על המקובל בשוק ואינם אלא חלוקת רווחים לבעלי-מניות הרוב בכסות של שכר לנושאי משרה, רשאי בעל המניות לטעון טענת קיפוח" (צפורה כהן בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות מהדורה שניה, כרך ב' (2008) בעמ' 151-150; כן ר' ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.5.2012) בפס' 39).