החברה הוסיפה שהתובעים לא הוכיחו את טענת הקיפוח שכן לא הוכחה חלוקה לא הוגנת של משאבי החברה ואף לא פגיעה בציפיותיהם. עוד נטען כי אין תוקף להסדר הדיוני עם החברה שכן מצבה הפיננסי אינו מאפשר לה עוד לרכוש את מניות התובעים 2-1. באשר לתובעים 4-3 - לא הושגה עמם מעולם הסכמה כי מניותיהם יירכשו מכוח ההסדר הדיוני. לגישת החברה, אין מקום במצב הדברים הנוכחי להורות על היפרדות מאחר שהחברה עתידה ממילא להתפרק. כן טענה החברה, כפי שטענו גם הנתבעים האחרים, כי אין יריבות בין הנתבעים לבין התובע 1, שטענותיו נוגעות להתנהלות החברה ולא להתנהלותם של הנתבעים האחרים.
24. בהתייחס לחוות-דעתו של המומחה, נטען כי לא צוין בה שהיו בחברה הכנסות לא מדווחות. קיומן של הכנסות כאלה גם אינו עולה מהראיות, כאשר לפי הטענה המומחה שגה כאשר קבע כי עלות המזון בבית-הקפה היא 30% ולא 36% כפי שהיא בפועל. קביעת המומחה אינה מתיישבת עם דוחות רואה-החשבון של החברה בשנים בהן היא קיימת, כאשר גם לפני שינוי השליטה בחברה עמדה עלות המזון על 38-35%. גם המומחה הודה כי בהתבסס על עלות מזון של 36% ופחת של 20% (ולא 10% כפי שהוא העריך בחוות-דעתו), הוא לא היה מגיע למסקנה אודות קיומן של הכנסות לא מדווחות.
החברה ציינה כי לתובעים הייתה גישה למידע פיננסי ממנהלת החשבונות בחברה ומרואה-החשבון שלה, וכי התובעים קבלו מידע זה בפועל. לא הוכח כי נגנבו מהחברה כספים או כי נלקחו ממנה הלוואות שלא כדין. ההחלטה שלא לחלק דיווידנד הייתה החלטה עסקית של החברה שלא נועדה לפגוע בתובעים.
25. עוד נטען כי שכרם של הנתבעים לא היה מופרז (מטעמים דומים לאלה שנטענו על-ידי הנתבעים האחרים). לגישת החברה, נוהל "הקפות השותפים" בוטל באופן שוויוני ביחס לכל בעלי המניות, וזאת כדי לחסוך כספים לחברה. בהתייחס לנזק שנגרם לדיסק הקשיח בו תועדו נתוני הקופה בחברה, נטען כי הוא נבע מתקלה נפוצה, כפי שהעיד מנכ"ל החברה שסיפקה לחברה שירותי מיחשוב.
דיון
תוקפו והשלכתו של ההסדר הדיוני כלפי התובעים 2-1
26. כפי שהובהר לעיל, הנתבעים 4-1 טענו כי ההסכמה המקורית בין הצדדים בהסדר הדיוני הייתה כי החברה תרכוש את מניות התובעים. לשיטתם, היום החברה אינה סולבנטית והיא אינה יכולה לעמוד בהתחייבות האמורה. לכן, כך נטען, ההסכמה נושא ההסדר הדיוני פקעה ולהסדר אין עוד תוקף. מנגד, התובעים 2-1 טענו כי ההתחייבות לרכוש את מניותיהם הייתה התחייבות אישית של הנתבעים 4-1 ועל-כל-פנים שאלת זהות הרוכש הוצגה על-ידיהם כשאלה טכנית וחסרת חשיבות.
לכן, בטרם נדון בטענות הצדדים לגופם, יש לבחון את השאלה האם ההסדר דיוני תקף – ובכלל זה את השאלה האם ההתחייבות לרכוש את מניות התובעים 2-1 (ליתר דיוק מדובר במניות התובעת 2 שהיא בעלת המניות בחברה) הייתה התחייבות אישית של הנתבעים 4-1 או התחייבות של החברה; והאם ניתן לחייב את הנתבעים 4-1 לרכוש את המניות מכוח ההסדר הדיוני מטעם אחר.