התובעת אף מפנה לחוק המחאת חיובים , התשכ"ט – 1969, וטוענת כי עפ"י חוק זה, רק נושה יכול להמחאות זכות ללא הסכמת החייב. מאחר והנתבעת מס' 2 אינה נושה של התובעת, היה עליה היה לקבל את הסכמת בעל המניות בתובעת, הלא הוא מר מוטי גורה, אך לא פעלה כן.
מנגד, טוענים הנתבעים ביחס לכתב המחאת הזכויות כי מדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי החברה ובידיעתו של מוטי, בעל המניות בתובעת. מדובר בהחלטה שהתקבלה כדין ועל פי תקנון החברה, ממנו עולה כי אין צורך באסיפה כללית לצורך קבלת החלטות. כך שלמעשה ההחלטה התקבלה כדין, ללא כל חריגה מסמכות.
לדברי הנתבעים, ההחלטה למעשה משקפת את ההסכמות אליהן הגיעו זאב ומוטי, לפיהן כלל הזכויות והחובות של התובעת מכוח פסק הבורר הומחו לטובת הנתבעת, וזאת על מנת להשיב לזאב חלק מהכספים שהשקיע בתובעת, לרבות כלל ההוצאות שנשא בהן במסגרת הבוררות.
הנתבעים מדגישים כי העברת המניות בתובעת למוטי הייתה פורמאלית בלבד והוא התחייב לא לבצע שינוים בתובעת ללא ידיעת זאב. שכן, זאב המשיך להיות הבעלים בפועל של נכסי גורה, דבר אשר בא לידי ביטוי הן בפעילות וניהול שוטף של התובעת והן בהשקעה כספית בתובעת שנעשתה על ידו , בעוד שמוטי לא שילם כל חוב או הוצאה כלשהי של התובעת.
עוד מציינים הנתבעים כי התובעת לא ניהלה מעולם חשבון בנק, וכלל פעילותה התבצעה ושולמה על ידי זאב ועל ידי חברות אשר היו בבעלותו, כך שמוטי לא ראה עצמו כבעל זכויות בחברה.
כמו כן, הנתבעים מעלים טענת קיזוז, לפיה טוענים כי התובעת חבה כלפיהם סכום של מעל לארבעה מליון שקלים, סכום העולה משמעותית על הזכויות לפי פסק הבורר.
דיון והכרעה:
ראשית, אבהיר כי מצאתי ששני הצדדים הרחיבו את היריעה בדיון ובטיעון מעבר לזו הרלוונטית להכרעה במחלוקת. הועלו טענות בדבר הסכסוך בין האחים וקשריהם העיסקיים. לא מצאתי כי כל הטענות דרושות למחלוקת דנן, ולפיכך לא כולן יזכו להתייחסות בפסק הדין.
זאת ועוד, אף אינני מוצא מקום להכריע בשאלת גורלם של הכספים לאחר שיועברו לידי התובעת. אחת מטענותיו של זאב היא כאמור כי העברת התובעת לידי מוטי היא פורמלית בלבד, אך הוא לא עשה עד היום דבר כדי להשיב את מניותיה לידיו. ההכרעה בתיק זה היא בדבר זכות התובעת לכספי הבוררות, ולא בשאלה האם זכאי זאב להחזרת מניות התובעת לידיו, והאם הוא רשאי כיום לפעול לכך.
האם המחאת הזכויות נעשתה כדין?
את תקפותו של כתב המחאת זכויותיה וחובותיה של התובעת לטובת נתבעת מס' 2, אשר נעשה על ידי זאב כבעל נושא משרה בתובעת, יש לבחון, בראש ובראשונה, על רקע כללי חריגה מסמכות, כפי שהתגבשו בחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").