127. אשר למספר הדגימות שיש ליטול, הרי שמומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי היה על הנתבעת 3 ליטול דוגמאות מכל אצווה ולא רק מאצווה אחת וזאת מאחר והאספקה של הבטון בוצעה בשלושה משלוחים. טענת הנתבעים כי בהתאם להוראות התקן די בנטילת דגימות מאצווה אחת מקום שהכמות המוזמנת סופקה בשתי אצוות, מתעלמת מהעובדה שההזמנה בוצעה מראש בגין כמות מסויימת "פלוס".
128. הן התובע והן מר היבי העידו כי נהוג להזמין כמות בטון "פלוס", כאשר הכוונה היא לשמור את הזכות להזמין באופן מיידי כמות נוספת של עד 8 קוב, במידה ויתברר שקיים צורך שכזה במהלך ביצוע היציקה. כך היה שבמועד האספקה הראשון, הוזמנה מראש כמות של 16 מ"ק "פלוס" שסופקה ביום 15.12.17 בשני ערבלים של 8 מ"ק כל אחד. במהלך ביצוע היציקה התובע הזמין 2 מ"ק נוספים שסופקו באותו מועד בערבל שלישי. גם במועד האספקה השני הוזמנה מראש כמות של 18 מ"ק "פלוס" שסופקה ביום 29.12.17 בשני ערבלים של 9 מ"ק. באותו מועד התובע הזמין 5 מ"ק נוספים שסופקו באותו מועד בערבל שלישי.
129. מפעל הנתבעת 1 היה אמון ומעורה בנוהל הנ"ל של הזמנת הבטון, לפחות בדרגי השטח. לראיה, הזמנת תוספת הבטון ע"י התובע שבוצעה בעודו יוצק בטון מהמשלוחים הראשונים, סופקה ע"י מפעל הנתבעת 1 באופן מיידי, למרות שעסק מן הסתם בטיפול בהזמנות אחרות. ראיה נוספת נמצאת בעדותו של איש השטח ומי שעסק במכירות מטעמם, מר ג'ריס ג'נטוס.
--- סוף עמוד 21 ---
העד העיד מיוזמתו כי נהוג לבצע הזמנה של כמות מסוימת "פלוס" וכי הזמנה שכזו מבוצעת כאשר לא ניתן לאמוד מראש את הכמות הרצויה.
130. הנתבעת 1 שיתפה פעולה בביצוע האספקה המשלימה ומתחייב מכך, שגם הנתבעת 3 תכיר בחובתה לבדוק את הבטון אשר סופק באספקה המשלימה. תחת זאת, עיון ב"תלושי" הנטילה של שלוח הנתבעת 3, מתאריך 15.12.17, מעלה כי אלו מתייחסים לכמות אספקה כוללת בהיקף 8 מ"ק בלבד, תוך ציון האצווה ממנה יש ליטול את הדגימות. משמע, שמלכתחילה הכוונה של הנתבעת 3 הייתה ליטול דגימות מהאצווה הראשונה בלבד, ללא קשר לכמות ההזמנה בפועל.
131. הנתבעת 3 התחייבה בהסכם לבצע, בכל אחד מתאריכי האספקה, בדיקה של 3 מדגמים מ-3 אצוות והכנת 6 דוגמאות בדיקה בכל פעם. אילולא התחייבותה זו, היו התובעים מתקשרים עם מעבדה אחרת לביצוע הבדיקות. לו רצתה הנתבעת 3 להסתמך על הוראות התקן, היה עליה לציין זאת במפורש בהסכם ולא לטעון זאת בדיעבד, תוך הפרת התחייבויותיה בהסכם. משהפרה את ההסכם, יש לאמץ את קביעת מומחה בית המשפט ולפיה, לא בוצעו בדיקות מייצגות לכמות שסופקה.
טענות הנתבעים 1 ו-2
132. הוכח שהבדיקות של הנתבעת 3 הינן בדיקות תקינות ובוצעו בכמות הנדרשת לפי התקן. התובעים מתעלמים בסיכומיהם מחוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט, אשר קיבלה למעשה את טענות ההגנה של הנתבעים. גם מומחה התובעים לא התייחס לחוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט או לתקינות בדיקות הנתבעת 3 בכלל.
133. מנגד, הקונסטרוקטור מטעם התובעים העיד כי במידה ותוצאות בדיקות המעבדה של הבטון הטרי יצאו תקינות, הדבר מלמד כי הבטון הטרי שיצא מהמפעל היה תקין. הקונסטרוקטור המשיך והבהיר כי אין זה תקין להזמין בדיקת בטון טרי הניטל מהערבל, ביחס לנפח יציקה מסוים ואז בסוף, בפועל, היציקה תהיה בנפח יותר גדול. עדות זו, ממנה מתעלמים התובעים בסיכומיהם, סותרת את טענתם באשר לנוהל ההזמנה וכי הנתבעים אמורים לדעת זאת ולהתכונן בהתאם.
134. עדותו של מר היבי כמאל נמצאה כלא מהימנה ואינה קוהרנטית. העד לא נתן הסבר לסתירה בין הכמות המוזמנת המצוינת בתצהירו (41 מ"ק בטון) לבין הכמות המצוינת בעדותו בבית המשפט (41 מ"ק "פלוס") ולא הסביר מדוע לא נרשמה המילה "פלוס" בהזמנה. גם עדות התובע 1 הייתה לא מהימנה, לא משכנעת ואין לתת בה כל אמון. התובע לא הצליח להוכיח כי הזמין בדיקות מהנתבעת 3 בכמות קבועה "פלוס" והוא התעלם מהוראות התקן המחייב.
135. אין כל היגיון בטענת התובע ולפיה הבודק מטעם הנתבעת 3 אמור להמתין עד לסיום היציקה, על מנת לבדוק אפשרות להזמנת כמות נוספת להשלמה ובמידה והיה צורך בהשלמה, להמתין עד קבלתה לצורך נטילת דגימות מהאצווה הנוספת. התובע העיד כי לאחר שהזמין כמות בטון נוספת, הוא לא חיפש את הבודק ולא בדק אם הוא נמצא בשטח.
--- סוף עמוד 22 ---
הדבר מעיד על כך שהתובע ידע כי הבודק סיים את תפקידו, ביצע את בדיקות הבטון הנדרשות לפי ההסכם וכי אין חובה עליו להמתין ולבדוק כמות הבטון שהתווספה.
136. מכל מקום, מחוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט עולה כי אין בכמויות שהוספו לשתי היציקות השפעה על חוזק הבטון בכללותו וזאת מאחר והן הונחו במקום אחד לצורך השלמות ולא עורבבו עם כמות הבטון המקורית.
טענות הנתבעת 3
137. טענות התובעים ביחס לתקינות בדיקות הנתבעת 3, כלל לא הועלו בכתב התביעה. גם טענת התובעים להפרת הסכם מצד הנתבעת 3 לא הועלתה בכתב התביעה אלא בכתב התשובה בלבד ולכן, מהווה הרחבת חזית אסורה לה התנגדה הנתבעת.
138. בהתאם לסעיף 12(א) לחוק התקנים, בהעדר ראיה לסתור, תעודת הבדיקה אשר הוצאה על ידי הנתבעת 3 מהווה ראייה לכאורה לביצוע הבדיקות בהתאם להוראות התקן הרלבנטי, ובפרט לנכונות הנתונים והממצאים המופיעים בתעודות הבדיקה, לרבות נתוני היציקה, שעות נטילת המדגמים, פרטי ספק הבטון, סוג הבטון, האלמנט שנוצק באתר ותוצאות הבדיקה. התובעים לא טענו ולא הוכיחו כי הבדיקות שבוצעו, בוצעו שלא בהתאם לתקן או חרגו בכל צורה אחרת מן הנוהל התקין. מכל מקום, מדובר בעניין שבמומחיות והיה על התובעים להוכיחו באמצעות חוות דעת מקצועית.
139. הוראת סעיף 12 הנ"ל חלה על מעבדה שהינה בעלת מעמד של מעבדה מאושרת. מעמד זה מוענק למעבדה שעברה הליכי בקרה והסמכה מורכבים וארוכים ועומדת בסטנדרטים גבוהים. נהלי ביצוע הבדיקות על כל שלביהם, נסמכים על התקנים הישראליים הרלבנטיים ועל נהלים פנימיים מדוקדקים. כל אלו נבדקים ומבוקרים באורח שוטף ע"י הגורמים האמונים על הפיקוח על מעבדות המורשות להנפיק תעודות בדיקה. התובעים נתפסו לכלל טעות באשר להלכה שנקבעה בע"א 13464-03-09. פסה"ד דווקא מאשר ומחזק את טענת הנתבעת 3 לפיה הוראת סעיף 12 חלה במישור המקצועי המוסדר ע"י חוק התקנים, שהוא המישור הרלבנטי לטענות הצדדים.
140. גיבוב הספקולציות שבסיכומי התובעים אינו ברור ונטול כל היגיון ומסקנה וברי כי אין בו בכדי לסתור את חזקת נכונות הבדיקה. לעניין אנונימיות הבדיקות בעת לחיצת הבטון, הרי שד"ר שינדלוב לא נחקר אודות עניין זה ולכן עדותו בעניין עומדת בעינה. בהעדר סיבה מספקת להניח כי הבדיקה בוצעה בחריגה מהתקן, אין ולא הייתה כל חובה על הנתבעת להזמין את נוטלי הדגימות לעדות, להוכיח את כשירות ציוד הבדיקה ולהזמין לעדות את לוחץ הבטון או מהנדסי הנתבעת שחתמו על התעודות.
141. יש לדחות גם את הטענה כי בהתאם להסכם, היה על הנתבעת 3 לבצע 3 דגימות מכל אצווה. ההסכם הינו לביצוע בדיקות לפי התקן, דהיינו, התאמת חוזק הבטון לדרישות ת"י 118. בהתאם לסעיף 3 להסכם, המזמין נדרש לציין את נפח הבטון המוזמן במ"ק. התובע הצהיר על נפחי יציקה קטנים עת הזמין את הבדיקות מהנתבעת 3. המדובר בכמויות של 16 מ"ק ו- 18 מ"ק המסופקים בשתי אצוות. בהתאם לסעיף 7.3(ב) לת"י 26 חלק 1, אם כמות הבטון
--- סוף עמוד 23 ---
שסופקה ביציקה אחת סופקה ב- 2 אצוות, אפשר ליטול שלושה מדגמים מאחת האצוות. לכן הנתבעת מילאה חובותיה עת נטלה את הדגימות בהתאם לתקן.
142. בשתי היציקות התובע 1 הזמין כמות נוספת של בטון שלא נדגם באופן תקין, כאשר התובע אישר בעדותו שניתנה בדיון שהתקיים ביום 8.9.19 וגם בחקירתו הנגדית, כי לא הודיע לנתבעת 3 על הזמנות אלו. לכן בכל מקרה, האחריות להעדר בדיקה מייצגת לכמות הכוללת מוטלת על התובעים.
143. התנהלות זו של התובע, שמעיד על עצמו כקבלן מנוסה בעל עשרות שנות ותק בתחום, מעידה כי הוא עצמו לא סבר, בזמן אמת, שעל הנתבעת ליטול דגימות מכל האצוות. אחרת, כיצד הסכים עם עזיבת הדוגם ולא התקשר לנתבעת 3 לאחר שראה שעזב את האתר או לאחר שהזמין את הכמות הנוספת. האמור נכון שבעתיים במהלך האספקה השנייה, אז כבר חשד כי קיים כשל בבטון.
144. בהתאם לתעודות המשלוח של הנתבעת 1 הרי שבשני מועדי היציקות, תוספת הבטון נוצקה לאחר שהבטון כבר החל להתקשות (במועד הראשון התוספת הגיעה כשעה וחצי לאחר אספקת שתי האצוות הראשונות ובמועד השני, כעובר 70 דקות). הדבר עלול להשפיע על חוזק הבטון באלמנט. מסקנה זו נתמכת בחלקה בחוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט.
145. התובעים לא הזמינו את מומחה בית המשפט לחקירה נגדית והתובע אף אישר כי הוא מקבל את חוות הדעת שהוגשו מטעמו במלואן. מומחה בית המשפט קבע מפורשות כי הנתבעת 3 קיימה את התחייבותה כלפי התובע לפי כמות הבטון שהוזמן וכי אינה יכולה לדעת אם יש תוספת בטון אם לאו.
146. אף אם התובעים צדקו בטענתם לפיה התוצאות שדווחו ע"י הנתבעת 3 אינן תוצאות אמת, הרי שאין קשר בין תוצאות אלו לבין נזקי התובעים. התובע בעצמו טוען כי כבר לאחר 7 ימים זיהה כשל בבטון. באותה הנקודה יכל התובע לעצור את הבנייה או לבצע פעולות חיזוק לאלמנט שנוצק ולהמנע מנזקים נוספים. תחת זאת התובע בחר לעצום את עיניו ולהמשיך בבנייה, על אף החשד כי הבטון אינו בעל חוזק נדרש ובכך הגדיל לאין שעור את נזקי התובעים.
147. תוצאות הבדיקות של היציקה מיום 15.12.17 נמסרו לתובעים ביום 15.1.18. כבר ביום 18.1.18 היה בידי התובעים תוצאות בדיקת הבטון הקשוי. לכן אף אם תוצאות בדיקות הנתבעת לא היו תוצאות אמת, הרי שהדבר לא גרם לכל נזק למעט עיכוב מזערי של 3 ימים עד לגילוי תוצאות האמת כביכול. לכן אין קשר בין נזקי התובעים לנתבעת 3.
טענות צד ג
148. טענות התובעים ביחס לשאלה האם ניטלו די בדיקות אם לאו, כלל אינה רלבנטית מאחר וגם אם לא ניטלו, הדבר לא פוגע באיכות הבדיקות שכן נעשו.
--- סוף עמוד 24 ---
149. טענת התובע כי הזמין מראש כמות מסויימת "פלוס" וכי היה על הנתבעת 3 לדעת שבוודאות תידרש כמות נוספת, ולכן היה עליה להמתין באתר ולבצע בדיקות לפי הכמות הסופית הכוללת, הינה טענה מופרכת ומדובר למעשה בהרחבת חזית. התובע הזמין את הכמות הנוספת לאחר שהבודק עזב את השטח ולא הודיע על ההזמנה לנתבעת 3. אין כל קשר בין הכמות הנוספת שהוזמנה לבין כמות ההזמנה המקורית.
150. פרשנות התובע להסכם עם הנתבעת 3 מופרכת מיסודה. הוראות ההסכם תואמות לתקן ושניהם קובעים כי בכל הזמנה של עד ל- 18 קוב המסופקת בשתי אצוות, יש לבצע 3 דגימות מאצווה אחת. הנתבעת 3 לא יכולה להיות אחראית לכך שלאחר היציקה, התובע בחר להזמין כמות נוספת שסופקה באצווה שלישית.
151. אין כל קשר בין הכמויות שהוספו, לבין הנזק שהתגלה בבניין. מדובר בכמויות קטנות בלבד ולכן גם אין קשר סיבתי בין אי בדיקת הכמות הנוספת בכל יציקה, לבין הנזק שהתגלה.
152. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו המתייחסת לאחריות של מי מהנתבעות. גם ביחס למשמעות בדיקות הבטון לא הוגשה חוות דעת אלא רק בעניין הנזק.
תשובת התובעים
153. יש לזכור כי חוות הדעת המשלימה מטעם מומחה בית המשפט הוגשה ביחס לשאלות שהופנו אליו בהחלטה של בית המשפט. "המסכת העובדתית" אליה הופנה המומחה בהחלטת בית המשפט היא המתוארת בפתיח ההחלטה וזו אינה משקפת באופן מדויק את עדות התובע. גם אם קרא המומחה את הפרוטוקול במלואו, הוא אמור להתייחס להחלטה. אין לדעת כיצד הבין המומחה את הפנייתו למסכת העובדתית ויש להניח שהבין כי עליו להשיב רק לשאלות המופנות אליו, בהסתמך על הנתונים בהחלטה. נתונים אלו לא כללו את עדותו של התובע באשר להזמנת הכמות הנוספת ("פלוס").
154. הוראת סעיף 7.3 (ב) לת"י 26 חלק א' לפיו מותר לדגום רק מאצווה אחת מתוך שתיים מהווה הנחיה שהיא סייג להוראה העיקרית, הקובעת כי יש לדגום כמות המייצגת מלוא האספקה. מכל מקום, ת"י 26 אינו תקן רשמי, כפי שגם העיד העד מטעם הנתבעת 3. אומנם הוא העיד כי התקן מוזכר בחוק התכנון והבניה, אך מדובר באזכור שנוגע לאנשים עם מוגבלות ולא ביחס לבטון. לכן, מדובר בהמלצה בלבד. משמע, שאין בהוראת סעיף 7.3 (ב) הנ"ל דין מחייב ובית המשפט רשאי להימנע מהחלתו על יסוד שיקולי השכל הישר.
155. על בית המשפט לבחון, מה היא כמות הראיות שהמציא כל אחד מבעלי הדין, בנוגע לטיפולו בבטון עובר לקביעת חוזק הלחיצה. התובעים פירטו את כל פעולות התובע באתר ואשר בוצעו לצורך הטיפול בבטון. מנגד, הנתבעת 3 שמתהדרת להיות התאגיד הגדול מסוגו במדינה בעל כוח אדם מקצועי וכמי שערוכה לתעד היטב כל פעילותה, בחרה שלא להעמיד במבחן את מקצועיות עובדיה וטיעונה מתמצה בהצהרה שערכה את הדגימות "בתנאי מעבדה סטנדרטיים". זאת בשילוב הטענה המסתמכת על סעיף 12 (ב) לחוק התקנים.
--- סוף עמוד 25 ---
156. הנתבעת 3 לא המציאה ראייה בדבר חידוש האישור למעבדתה לשמש "מעבדה מאושרת" כמשמעותה בסעיף 12 (ב) הנ"ל והדבר עלול לעורר תהיות לגבי יכולתה וכשירותה המקצועית של מעבדת הנתבעת 3. כמו כן, כל תעודות הבדיקה של הנתבעת נחתמו ע"י גב' גלינה קומרובסקי, כמהנדסת מאשרת ומהנדסת אחראית. עד הנתבעת 3 העיד כי גב' קומרובסקי לא חתמה על הבדיקות בתור מי שהוסמכה לכך ע"י מנהל המעבדה, כדרישת סעיף 12 הנ"ל. טענות אלו אינן נוגעות לתוכנן של תעודות הבדיקה, אלא לתנאי סף לכשירותן.