לטענת התובעת שכנגד, כל מטרתה של הנתבעת שכנגד הייתה השאת רווחים על חשבונה.
התובעת שכנגד טוענת, שהנתבעת שכנגד לא השקיעה סכום כלשהו במיזם, אלא רק פעלה לשאיבת כספים ממנה. התובעת שכנגד טוענת שהנתבעים שכנגד עשו בחברת הרנוס ככל העולה על רוחם, כאשר כספי התובעת שכנגד מוזרמים בסכומי עתק לפי דרישתם, בעוד לתובעת שכנגד לא היה כל מידע ביחס לשימוש שנעשה בכספי ההשקעה, או בנוגע להתקדמות במיזם. הנתבעים שכנגד נהנו מיד חופשית שניתנה להם, וניצלו לרעה את האמון שייוחס להם. החל ממועד החתימה על התוספת ועד מאי 2014 , הועבר על ידי התובעת שכנגד לנתבעת שכנגד סכום של 442,295 ש"ח, ואילו בפרויקט בכלל הושקע סך כולל של 639,198 ₪ , שהשבתו נדרשת בתביעה הנגדית.
לטענת התובעת שכנגד, לאחר ההודעה בדבר ביטול ההסכם, מר הררי הצהיר כי יש באפשרותו למצוא משקיעים חלופיים. עוד הבטיח כי ישיב לתובעת את כל כספי ההשקעה שלה. התובעת שכנגד מציגה הודעות שונות בהן התחייב להשיב לה את סכומי ההשקעה. ביום 12.02.2014 שלחה התובעת הודעה בה נכתב: "אם תחליט כמו שאמרת אתמול, שאתה מפסיק את התשלומים של הרנוס למיהר יזום, אז אתה מביא בכך לסיום ההסכם... במקרה כזה תקבל בחזרה את הכספים שהשקעת". בהודעה נוספת מיום 14.04.2014 נכתב: "...אתה צריך להחליט אם אתה נשאר בפרויקט... או שאתה פורש וכל מה שנותר זה לדבר על איך ומתי יוחזר לך כספך". באותו היום נמסרה הודעה נוספת שם נכתב: "...אני מתחייב להחזיר לך את כל הכסף שהשקעת בחברה וזאת במועד הראשון שבו הדבר יתאפשר..."
התובעת שכנגד טוענת שרצתה להקטין את נזקי הרנוס, אשר היא נשאה במימונה, ולכן ביקשה לקבל החזרי מע"מ בעבור חשבוניות שהוצאו לטובת ניהול עסקי הרנוס. לפיכך, פנתה התובעת שכנגד לנתבעת שכנגד כדי לקבל אסמכתאות לפעילות של החברה, מאחר שמר הררי הוא מנהלה בפועל של הרנוס, הפנתה התובעת שכנגד את נציגי המע"מ למר הררי, שיספק מענה לפעילות העסקית של הרנוס. אולם, מר הררי סירב לשתף פעולה, ובכך פגע במאמציה של התובעת שכנגד להקטין את נזקיה, ומנע קבלת החזר בסך 91,876 ש"ח מרשות המע"מ.
התובעת שכנגד טוענת שהנתבעת שכנגד הפרה את חובת תום הלב בקיום החוזה. נטען שהנתבעת שכנגד לא גילתה עובדות מהותיות ביחס למצב המיזם, ולשלב בו הוא נמצא. כך לדוגמא הוסתרה העובדה שתכנית המיתאר נדחתה, והוסתרה העובדה שהועדה המקומית והועדה המחוזית דחו את התוכנית. נוסף על כך, מר הררי פעל בניגוד עניינים, ובהפרת חובת האמון המוטלת עליו תוך שהוא התקשר עם חברת זיתי זהב, כאשר לא היה כל צורך בכך מאחר שהתנאים לכך טרם הבשילו. בנוסף, מר הררי התקשר דווקא עם זיתי זהב, על אף שקיימת חלופה זולה יותר, ועל מנת להביא רווחים לכיסו האישי , מאחר והוא שותף ובעל מניות בזיתי זהב. נטען כי התובעת שכנגד גילתה עובדות אלה רק ב2015.