הנתבעת טוענת שמעולם לא התחייבה לקחת חלק בהיבט המקצועי של המיזם, וכי ממילא אין לה את היכולת להשפיע על שינוי החלטת רשות החשמל. נוסף על כך, ובדיעבד, נודע לנתבעת כי מדובר במצגי שוא, וכי הקמת תחנת הכוח לא תתאפשר מבחינת כלל הרשויות. הנתבעת טוענת שהחלטת הדירקטוריון שהתקבלה ביום 19.03.2015, להפסקת הפעילות, מועד בו היה ידוע לתובעת, כי הועדה המחוזית דחתה את התוכנית שהוגשה, ועל כן טענתה שהחלטת הדירקטוריון נבעה עקב אי שיתוף פעולה והיעדר מימון היא טענה כוזבת.
הנתבעת מוסיפה ומדגישה, שכל ההשקעות הכספיות הוטלו אך ורק לפתחה, וכישלון הפרויקט גרם לה לנזק עצום, ואילו התובעת כלל לא ניזוקה, שכן לא השקיעה סכום כלשהו בפרויקט .
הנתבעת טוענת כי כבר לפני החתימה על התוספת, היא הבהירה לתובעת שאין ביכולתה להעניק אמצעים כספיים ללא גבול, וכי היא לא תצליח לשאת בעול ההשקעה לבדה. על בסיס דברים אלה נקבעה בתוספת אפשרות להכנסת משקיעים נוספים. לטענתה, התובעת ידעה כבר במעמד החתימה על התוספת כי הנתבעת מבקשת למצוא משקיעים נוספים, שיורידו ממנה את עול המימון הכבד. ראיה לכך היא מכתב הצעה להשקעה שהכין מר הררי שם נכתב: "אולם כבר במהלך שנת 2013 בין היתר בשל קשיים עסקיים... ביקשה הנסיך להכניס משקיע נוסף שיוריד ממנה את עול הפרויקט".
לטענת הנתבעת, החל ממועד הפסקת המימון , התובעת החלה להציף אותה בפניות רבות לפיהן יש לתובעת משקיעים חלופיים שמוכנים להיכנס בנעליה. עוד הבטיחה התובעת כי היא תשיב לנתבעת את כל כספי ההשקעה, ההתחייבויות נתנו בכתב על ידי מר הררי. אולם, כל האמור התברר כמצג שווא כושל. התובעת הפכה את עורה והחלה לדרוש מהנתבעת תשלומים, אשר לשיטתה מגיעים לה על סמך התוספת למזכר ההבנות. לטענת הנתבעת, כל פניותיה של התובעת אליה נענו. התובעת פנתה בהצעות שונות, תוך מתן הצהרות שהתבררו כהצהרות שווא. לטענת הנתבעת, כשביקשה לראות טיוטות של ההסכם ופירוט בדבר שלבי ההתקדמות של המיזם, התובעת השיבה בסירוב. לעניין זה הנתבעת מפנה להודעת דוא"ל מיום 23.07.2014 בו השיב מר הררי לבקשת הנתבעת: "שאני אעביר לך הסכמים? למה? אנחנו שותפים?". תגובה זו תמוהה, שכן בסעיף 2 להסכם, נקבע כי הררי עצמו ימונה למנכ"ל בחברה המשותפת.
לטענת הנתבעת, התובעת הגישה את תביעתה בחוסר תום לב ובניסיון להתעשר על גבה. למעשה התובעת הטעתה את הנתבעת, וניצלה לרעה את יחסי האמון כלפיה, ובמשך כל תקופת ההתקשרות, פעלה לעשיית עושר שלא כדין, תוך שהיא משתמשת בכספי הנתבעת, כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלה. לטענת הנתבעת, התובעת הגישה את תביעתה בחוסר נקיון כפיים מובהק, משום שמר הררי צירף לתביעתו מסמכים בהם הוא מאשר את ביטול ההסכם, ואף מתחייב להשיב לנתבעת את כל השקעתה. נוסף על הצהרותיו של מר הררי בדבר הסכמתו לביטול ההסכם, והתחייבותו להשבת סכומי ההשקעה לנתבעת, שלחה התובעת לנתבעת ביום 11.05.2014 הסכם חתום על ידה, שכותרתו "ביטול הסכם "תוספת למזכר הבנות"". לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה את הודעה הביטול ואף אישרה את הפסקת ההתקשרות ביניהם. לטענתה היא מילאה את כל התחייבויותיה בהתאם להסכמים, וביטול ההתקשרות נעשה בהסכמת התובעת, ואף בעידודה, אשר ציינה מספר פעמים כי יש באמתחתה משקיעים חלופיים, וכי היא מתחייבת להחזיר לנתבעת את כל כספי ההשקעה. כך למשל ביום 12.02.2014 שלחה התובעת הודעה בה נכתב: "אם תחליט כמו שאמרת אתמול, שאתה מפסיק את התשלומים של הרנוס למיהר יזום, אז אתה מביא בכך לסיום ההסכם... במקרה כזה תקבל בחזרה את הכספים שהשקעת". בהודעה נוספת מיום 14.04.2014 נכתב: "...אתה צריך להחליט אם אתה נשאר בפרויקט... או שאתה פורש וכל מה שנותר זה לדבר על איך ומתי יוחזר לך כספך". באותו היום נמסרה הודעה נוספת שם נכתב: "...אני מתחייב להחזיר לך את כל הכסף שהשקעת בחברה וזאת במועד הראשון שבו הדבר יתאפשר..."