לטענת הנתבעת, התובעת התקשרה בהסכם עם חברת זיתי זהב בע"מ, המספקת אשלים, בשמה של חברת הרנוס. נטען שהרנוס חתמה על ההסכם, שלא בסמכות ובניגוד להחלטת הדירקטוריון, הקובעת כי מורשה החתימה היחידי בחיוב החברה הוא מר טנוס. לא זו אף זו, בהתקשרות זו קיים ניגוד אינטרסים מובהק, נוכח העובדה, שמר הררי הינו שותף בחברת זיתי זהב, ובכך הוא מבטיח לעצמו רווח אישי, ופועל בניגוד אינטרסים מובהק, תוך שהוא מתעלם מחלופות אחרות זולות יותר, שיכולות להטיב עם הרנוס, משום שמטרתו להשיא רווחים שיגיעו לכיסו באמצעות כריתת הסכם ותשלומים מופרזים בין חברת הרנוס לחברת זיתי זהב, שבה הוא שותף ברווחים.
נטעו כי התנהלותו של מר הררי לאורך כל מערכת היחסים, הייתה מניפולטיבית, כאשר בראש מעייניו עמדה אך ורק הצלחתו האישית. זאת במיוחד לאור היותו בעל המניות היחיד בתובעת, והסתרת בעלותו בחברת זיתי זהב, אשר דאג כי הרנוס תתקשר איתה בהסכם להספקת חומרי גלם במחיר מופקע, אשר כלל לא היה דרוש, תוך שהיא התחייבה לשלם לה מקדמות בסכום ניכר וללא צורך, ותוך ניגוד אינטרסים חזיתי ומהותי עם טובת החברה.
לטענת הנתבעת, התובעת התעשרה על גבה של הנתבעת, ולא רק שלא נגרם לתובעת נזק, אדרבא, מצבה של התובעת השתפר והיא נהנתה ממימון שוטף, ללא קשר להצלחה בביצוע העבודה הניהולית והמקצועית, ואף הועברו לכיסו האישי של מר הררי רווחים בעקבות ההתקשרות, שיזם עם זיתי זהב, תוך פעולה בניגוד עניינים.
לטענת התובעת , בקשר למאמציה הרבים, שהושקעו כביכול בקידום המיזם, נטען כי שוכחת לציין שכל דרישה להשקעה, שהועברה על ידה לנתבעת נענתה במלואה, מבלי שהתובעת נדרשה לספק על כך דין וחשבון. כך למשל התובעת לא מציינת כי קיבלה מימון לנסיעות חו"ל על סך 22,326 ש"ח וזאת מתוך אמון מלא כי ההשקעה נדרשת לטובת המיזם, ומבלי שהתובעת נדרשה להעביר בקשות לאישור הנסיעות כפי שנקבע במפורש בסעיף 3.6 בתוספת.
בסיכומיה הנתבעת טוענת שהתובעת ומר הררי, הטעו אותה ואת בעליה, ביחס לאפשרות היתכנות הפרויקט, והכל במטרה לקבל כספים שלא כדין מהנתבעת, אשר הייתה המממנת היחידה של התובעת ומר הררי. מר הררי פעל כל העת, תוך ידיעה, שכלל לא ניתן לממש את הפרויקט, תוך התעלמות מעמדות הרשויות והמדינה, ותוך הצגת מצגי שווא וניצול לרעה של יחסי החברות בין הצדדים.
נטען שמלכתחילה לא הייתה כל היתכנות להקמת הפרויקט, וזאת מכיוון שהן מוסדות התכנון, הן הועדה המקומית והן הועדה המחוזית החליטו לדחות את הפרויקט, שם נאמר: "אופי המפעל המוצע והיקפי הבינוי המוצעים בתכנית... מהווים חריגה מאופי המרחב הכפרי, אינם משתלבים בנוף באופי הפעילות והמגורים שבמרחב זה ועל כן השימוש המוצע במיקום זה אינו ראוי". נוסף על כך המשרד לאיכות הסביבה קבע שהפרויקט עומד בסתירה למדיניות המקובלת: "גידולים חקלאיים למטרות ייצור אנרגיה אינם נמצאים בהלימה עם עקרונות של קיימות". כמו כן אופי הבינוי והפעלה אינו מתיישב עם הסביבה הכפרית, הפעילות והמגורים באיזור. יתרה מכך, התושבים באיזור, התנגדו נחרצות להקמת הפרויקט, דבר שגרם לנתבעת להודיע כי היא איננה מעוניינת בפרויקט, וכאשר לא חלה כל התקדמות בפרויקט. ואולם, התובעת המשיכה לדרוש, ולהוציא כספים, כאילו לא התקבלו החלטות.