בסיכומיה הנתבעת מפנה לכך שבמהלך ניהול התביעה, מר הררי הוכרז כפושט רגל. נטען שמר הררי לא עדכן את בית המשפט ואת הנתבעת במצבו המשפטי, ורק שנה וחצי לאחר מתן הצו נודע על כך לצדדים. הנה כי כן, התעלמות מר הררי ממצבו המשפטי, והסתרת העובדות מבית המשפט ומהנתבעת מלמדת על חוסר תום ליבו, ועל כך שהאמת אינה נר לרגליו, כאשר באופן תדיר הוא מסלף עובדות באופן שיתאימו לאינטרס האישי שלו, תוך רמיסת זולתו והכל למען רווחיו האישיים. נטען שהתשלום שהועבר להרנוס היווה למעשה שכר למר הררי, ולפי עדותו, המימון מהנתבעת היה הכנסתו היחידה, ולאור הליכי פשיטת הרגל, אין ספק כי חפץ לשמור על מקור ההכנסה היחיד שלו, גם במחיר של הטעיה ופגיעה באחרים. נטען שהררי התייחס לתשלום מהנתבעת כמשכורת חודשית, ופעל להגדיל את הסכומים, ללא כל קשר למצב הפרויקט או לסיכויי התממשותו (סיכויים אפסיים כאמור). התנהלות זו הנה התנהלות חסרת תום לב , וכאשר גם לאחר שהיה ברור כי הפרויקט אינו אפשרי, המשיכה התובעת לדרוש כספים מהנתבעת. נטען כי ניכר מעדותו של ניר שובל מטעם הנתבעת, שלא היה כל היגיון כלכלי בהתנהגותו של הררי, וכל רצונו היה לקבל תשלומי השקעת הנתבעת . בנוסף, בתצהירו הררי מתייחס לתשלומים מהנתבעת כאל שכר, ובעדותו העיד כי "משנת 2013 זה באמת היה ההכנסה היחידה". לטענת הנתבעת הוכח כי מכיוון שזו הייתה הכנסתו היחידה, עשה ככל שביכולתו, על מנת להמשיך בהזרמת סכומי העתק, לשימושו שלו, ועובדתית לאחר שהפסיקה את מימונו, הוכרז כפושט רגל.
נטען כי למרות החלטת הועדה המקומית שלא להתיר את הקמת תחנת הכוח, התחייב הררי בפני קיבוץ נווה איתן שישכיר ממנו שטחים, וזאת כאשר הסיכוי לאישור התכנית היה אפסי. מצגי השווא של הררי המשיכו גם לאחר שחברת החשמל החליטה על התעריפים, שאינם מאפשרים את הקמת הפרויקט, וגם בהתעלם מהתנגדות הרשויות האחרות. ברם עדיין התובעת המשיכה לדרוש כסף מהנתבעת למימון עבודתה אשר כאמור הייתה חסרת כל סיכוי.
לטענת הנתבעת, טענות התובעת לפיהן היה סיכוי לפרויקט נטענות בחוסר תום לב ומהוות הטעיה, למעשה לעולם לא היה כל סיכוי להקמתו.
נטען שהפרויקט למעשה, לא היה יותר מחלום אישי של הררי, חלום שלא היה לו סיכוי מראש, שלשם הגשמתו ניצל את הנתבעת, ואת יחסי החברות עם בעליה לצורך הוצאת סכומי עתק.
בסיכומיה הנתבעת עומדת על כך שהודעת ההפסקה נעשתה כדין. אכן, בפברואר 2014 הודיע הנתבעת כי היא תפסיק לממן את הפרויקט, אך למעשה גם לאחר ההודעה, המשיכה לממן את הפרויקט כחודשיים נוספים. התובעת מלינה כי הודעת הביטול נמסרה בשל חוסר כדאיות העסקה. ברם הוכח כי חודשים לפני מועד מסירת הודעת הביטול, החלו תושבים המתגוררים במקום בשכנות, מקיבוץ מעוז חיים, להתנגד לפרויקט נווה איתן, והתנגדות זו הגיעה בהמשך לאזני הנתבעת. בנוסף, מתוך השיחות שנעשו עם המשרד לאיכות הסביבה טרם הודעת ההפסקה, מוסקת המסקנה המתבקשת, שכלל לא היה סיכוי להיתכנותו של הפרויקט במקום המבוקש, והדבר היה ידוע לתובעת זמן רב לפני ההודעה בדבר הפסקת המימון.