72. מבלי לפגוע באמור לעיל, וגם ככל והייתי מוצאת שמ' לא ידע או לא הסכים לחלוקה כפי שבוצעה, לא היה בכך בכדי לאיין את העובדה שהתובעת בעצמה, עת בגרה, ידעה אודות חלוקה זו, והסכימה לה. כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית האם ראתה שכל הדודים והנתבעים רשמו זכויותיהם שווה בשווה ענתה " כן." ( ראה עמוד 37 שורה 21 ). בהמשך עדותה אישרה שאביה זכאי לזכויות שוות לאחיו, אולם גרסה שחלוקה זו אינה כוללת את הנתבעים (ראה: עמ' 37 לפרוטוקול שו' 19-28). בהמשך עדותה הצהירה שהיא מבקשת לממש זכויותיה בהתאם לזכויות הדודים כפי שהצהירה בעמ' 38 לפרוטוקול שו' 1-17: "כמו הדודים שלי." כמו גם שאינה מבקשת לקבל יותר מהם, וכלשונה: "לא, אני אמרתי שמגיע לי כמו הדודים שלי."
73. הנה כי כן, אף מעדות התובעת עולה שהבינה את תוכן ההסכמה שהייתה בין המוטבים, פעלה בהתאם לה ולא הביעה כל התנגדות עת בגרה, וחרף זאת, כיום, טוענת כנגד אותן הסכמות. על כגון דא נאמר בפסיקה כי "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל" (ע"א 323/86 לרנר נ' ניב ואח' [3]).יתרה מזאת; נוכח פטירת המוטבים , טענות התובעים מועלות כלפי עיזבונם ומשכך נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו" (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל ואח' [4]). הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש"בהעדר הבעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח – אילו עוד בחיים חייתו – להזים או לסתור את ראָיות יריבו..." (ע"א 459/59 מ' פינקלשטיין ואח' נ' פרושטייר ואח' [5], בעמ' 2330). למעט הנתבעים, הצדדים הנהנים מייפוי הכח שנתנו הסכמתם לחלוקה שבוצעה הלכו לעולמם ומשכך על התובעים מוטלת חובת הוכחה מוגברת בה לא עמדו. העובדה שלא העלו טענותיהם עת המוטבים היו בחיים, כמו גם שלא עלתה כל טענה מצד המוטבים, מחזקת את המסקנה שכולם שהסכימו עם החלוקה כפי שבוצעה ונרשמה, וכיום, עם פטירתם, מבקשים התובעים לשפר את מצבם, שלא כדין.
74. עוד מצאתי שאין בתצהירים שצורפו ואשר נערכו ע"י חלק מיורשי המוטבים, שם ציינו כי מצטרפים לטענותיהם העובדתיות של התובעים, בכדי ללמד על פרשנות שונה מזו המקורית האוטנטית כפי שנתקבלה בהסכמה ע"י המוטבים, שהינם הוריהם וסביהם של המצהירים שאינם עוד בחיים; ראשית, אף אחד מהם לא הגיע להיחקר על תצהירו ובכלל זה על ידיעותיו אודות הנסיבות הצריכות, כמו גם האינטרס הצומח לו מהתביעה. עיון בתצהירים מלמד שהמצהירים העלו טענות עובדתיות ועל כן קיימת חשיבות רבה בחקירתם. בנסיבות בהן התובעים מבקשים להסתמך על התצהירים כחלק מראיותיהם, שכן הוגשו על- ידם, היה עליהם לזמן את המצהירים לעדות. משלא עשו כן, בנסיבות, מצאתי שאין ליתן להם משקל (ראו עוד לעניין זה: ע"א 6002/92 מלק נ' עזבון הרב יהושוע דויטש ז"ל פד"י נא(5) 1. ע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פד"י סד(2) 256). שנית; דווקא מקום בו היורשים, עורכי התצהיר סבורים שהצדק עם התובעים, ובפרט מקום בו יצמחו להם זכויות נוספות באם התביעה תתקבל, מצופה שהיה, שככל וקיימת מחלוקות אודות הפרשנות או על התנהלות הצדדים משך השנים, גם הם היו מצטרפים כבעלי דין בהליך.