66. בע"א 380/88 מוהיב טוקאן נ' פאטומה פאהיימה אלנששיבי, מה(5) 410 (1991) התייחס השופט שופט ג' בך לפרשנות ייפוי כח בלתי חוזר שניתן בין בני משפחה וקבע כי "מאחר שמדובר בהסכם בין בני-משפחה שהתכוונו להתקשר התקשרות משפטית פורמאלית, ניתן לוותר על הצורך בקביעת תנאים מפורטים ונוקשים לשם הבטחת המסוימות הדרושה, ואם יגיע פירוש החוזה לבית המשפט, יוכל השופט להשלים את החסר בעזרת שיקולי הסבירות בהתחשב בכל הנסיבות."
ומן הכלל אל הפרט:
67. לאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות שהובאו לפניי, שמעתי את הצדדים והעדים ועיינתי בהוראות ייפוי הכח מצאתי שהפרשנות הצריכה הינה כטענת הנתבעים, קרי שיש לחלק את הזכויות בין כלל המוטבים, בחלקים שווים, כפי שבוצע בפועל, וזאת משני טעמים עיקריים:
א. התנהלות הצדדים משך השנים תואמת פרשנות זו.
ב. לשון ייפוי הכח במכלול הנסיבות.
התנהלות המוטבים והצדדים משך השנים:
68. עיון בהוראות ייפוי הכח מלמד שמדובר במסמך המכיל הוראות אופרטיביות בוררות המנוסחות בלשון בהירה, כך שהסב פירט את הזכויות במקרקעין שבבעלותו, רצונו באופן העברתן ומכירתן, התמורה בעבורן וכן התשלום שבוצע בפועל. מכאן, אין המדובר בהתחייבות "פתוחה", המנוסחת בקווים כלליים, אלא בהתחייבות סגורה, המתבטאת במסוימות. הצדדים פעלו ליישום הוראות ייפוי הכח, אשר מעמדו בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 כהתחייבות לביצוע עסקה, ובין היתר פעלו להשלמתה אגב רישום הזכויות על שמם בספרי המקרקעין עוד בשנת 1978 (למעט מ') בנסיבות אלה, ההתחייבות השתכללה לכדי עסקה מחייבת, והרישום הפך ראייה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה בכל הקשור לתוכן המרשם והזכויות על פיו כקבוע בסעיף 125 לחוק המקרקעין.
69. משך השנים התנהלו המוטבים, ולימים חלפיהם בהתאם לחלוקה הרשומה, תוך שאף לא אחד מהם הלין אודותיה או ביקש לשנותה, ובכלל זה גם אביו של התובע, ולימים יורשיו, היינו אחיו של התובע. הנתבעים גרסו שהחלוקה ורישום הזכויות נערכו בהסכמת כלל המוטבים שעה שקיבלו החלטה מגובשת לחלוקה שוויונית כך שכל מוטב ירשם כבעל 1/10 מהזכויות המועברות. בהתאם לכך, ניגשו לבצע את הרישום בלשכת רישום מקרקעין, למעט המוטבים אביו של התובע ומ'. יצוין שאביו של התובע נרשם כבעל זכויות לפי אותה חלוקה שנה לאחר מכן, וזכויותיו של מ' לא הועברו ונשארו ע"ש הסב, לפי אותה חלוקה. לעניין זה הצהיר הנתבע: "זה היה בהסכמת כולם... הבנים של הסב אמרו מה ששמעו ולפי זה הם הסכימו למה שהוא אמר." (ראו: עמ' 53 לפרוטוקול, שו' 21). בהמשך אף הצהיר הנתבע שחלוקה זו הייתה בהתאם לרצונו של הסב, כפי שאמר לצדדים בעודו בחיים. אפנה לעדותו בעמ' 53 לפרו' שו' 19-29:
" ש. איך אתה יכול להגיד לנו, מכוח ייפוי הכוח הזה, שבעל האדמה החליט כפי שאתה אומר?...
ת. אבל זה היה בהסכמת כולם, כלומר פ' וח', הבנים של הסב.
ש. ...ההחלטה היתה בהסכמת האחים ולא הסב שהחליט את זה?
ת. לא, הם סמכו על הסב.
ש. אתה אומר שהם הסתמכו על הפרשנות של הייפוי כוח ולא על דבריו של הסב.
ת. הם הסתמכו על דבריו של הסב.
ש. אתה שמעת את הסב אומר את זה או ששמעת את הבנים של הסב אומרים את זה?
ת. הבנים של הסב אמרו מה ששמעו ולפי זה הם הסכימו למה שהוא אמר.
ש. למה לא רואים את שמו של מ' במסמכים שצירפתם אותם כדי לרשום את הזכויות מכוח ייפוי הכוח בטאבו?
ת. באיזו שנה?
ש. ב 78'.
ת. פשוט מאוד, כשרוצים לרשום בטאבו צריכים לשלם כסף ואז הוא לא היה לו כנראה כסף כדי לרשום. עובדה שלא רק הוא, גם אביו של התובע לא מופיע שהוא 1 מ 10. אני זוכר שהלכנו בזמנו לרשום את האדמות בטאבו הוא אמר שאין לו כסף לרשום.
ש. מי זה הלך?
ת. פ'י, ע.א.ר, ח', ע', א.א, פ', א'"
70. עוד הצהיר הנתבע שאחיו של מ', הם אלה אשר יזמו את תהליך הרישום, וכפי שהצהיר:
"ש. אתה זה שיזמת את הרישום?
ת. לא, הדודים שלי, הבנים של הסב – פ,, מ', ח'" (עמ' 51 לפרו' שו' 35-36).
עדותו של הנתבע לא נסתרה ע"י התובעים בכל מסמך או ראייה; למשמע עדותו, אשר הייתה סדורה, הגיונית, נתמכת במסמכים וקוהרנטית מצאתי לאמצה, ובהתאמה, לקבל את הטענה ולפיה רישום הזכויות בהתאם לחלוקה הנוכחית נערך בהסכמת כלל המוטבים. בניגוד לעדות הנתבע אותה מצאתי לאמץ, עדותה של התובעת הייתה רצופת תשובות לאקוניות ומתחמקות כגון "אני לא יודעת" או "אני לא זוכרת". כך גם תשובותיו של התובע היו ברובן מתחמקות, למשל כאשר עומת עם העובדה המרכזית ולפיה עוד בשנת 1978 אביו בעצמו ניגש לרשום את זכויותיו בטאבו ע"פ החלוקה שהוסכם עליה, ענה "אני לא יודע. אתה שואל אותי שאלה שאני לא יודע אם הוא הלך או לא הלך, לא הייתי." (עמ' 46 לפרוטוקול שו' 16-20).
71. את טענת התובעים ולפיה מצבו הפסיכיאטרי של מ' מנע ממנו מלהבין את טיב פעולותיו ובכלל זה רישום הזכויות על שמו או מכירת זכויותיו שהוענקו לו בהתאם לייפוי הכח, כפי שעשה בנכסים אחרים, מצאתי לדחות במלואה; טענות אלה נטענו ללא כל תימוכין ולו בראשית ראייה ואף בחקירתה הצהירה התובעת שלא ראתה את אביה כאדם חולה שכן הייתה בת שנתיים ולמעשה מדובר בשמועה שלא ידוע מקורה, וכפי שהצהירה: "אני שמעתי שאבא שלי היה חולה פסיכטארי". (ראה: עמ' 39 לפרוטוקול שו' 21-25). בניגוד לטענותיה, בידי הנתבעים עלה להוכיח שמ' חתם על ייפוי כח בלתי חוזר לעניין זכויותיו בנכסים אחרים שהוענקו לו מכח הוראות אחרות בייפוי הכח, וכאשר עומתה התובעת עם עובדה זו התחמקה וענתה: "לא מבינה. " (עמ' 40 לפרוטוקול שו' 1-17). בנסיבות אלה בהן הנתבע הינו האחיין המבוגר שהכיר את מ' היטב, ולדאבון הלב יותר מהתובעת עצמה, ולאחר שמצאתי את עדותו כמהימנה עליי, אני מקבלת אותה, ומוצאת לקבוע שכטענת הנתבעים, מ' היה כשיר להבין, הסכים עם הרישום, פעל לפיו, ואף פעל למימוש זכויותיו.