23. לדעתם, אין ברישום הזכויות בפנקסי המקרקעין בכדי להעניש את התובעת שהינה יורשת עפ"י דין אחר אביה שנפטר בטרם הרישום שבוצע מבלי שנתן הסכמתו לכך שכן הייתה אז בת שנתיים ולא קיבלה כל הזדמנות להשמיע דבריה או התנגדותה, ועל כן יש להעדיף במקרה זה את האמת על פני הרישום. לעניין רישום הזכויות מוסיפים וטוענים שמ' היה חולה פסיכיאטרי ואף אושפז בבתי חולים פסיכיאטרים עד שנפטר בשנת 1977 וגם מסיבה זו לא נרשמו הזכויות על שמו. אחיו ואחייניו של מ' (הנתבעים) נרשמו כבעלי זכויות בשנת 1978, שנה לאחר מותו וגם הם לא פעלו עד אז לרישום זכויותיהם. מבדיקתם בלשכת רישום מקרקעין עולה שכאשר נרשמו הזכויות לבקשת האחים והאחיינים, שמו של מ' הושמט. לטענתם, הנתבעים טענו בכתב ההגנה המקורי שנתמך בתצהיר של הנתבע 1, שמ' סבל מהפרעות נפשיות והיה מטופל פסיכיאטרית (סעיף 8) אך שינו טענה זו בכתב ההגנה המתוקן.
24. לעניין טענת התיישנות לה טענו הנתבעים סבורים שהזכות מתחילה ממועד ההודאה, ובמקרה דנן הודו הנתבעים לאורך כל הדרך בזכותו של מ' ובתו היורשת. מכאן, בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ועת הודה הנתבע בקיום זכות התובעת בתקופת ההתיישנות או לאחריה, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. כן טוענים שבפרוטוקול הדיון מיום 27.2.19 עמ' 20 שו' 5-6 הצהיר והודה ב"כ הנתבעים שהתובעת הייתה קטינה ולכן אין לה מחסום של התיישנות בדומה לשאר הנתבעים. זאת ועוד; הנתבעים מוחזקים להיות נאמנים על זכויותיהם הנובעות מייפוי הכח, וכל עוד לא התכחשו לאותן הזכויות אין למנות את תקופת התיישנות וזו תחל להימנות ממועד ההתכחשות, כנטען בכתב ההגנה המקורי. לעניין זה מפנים להלכת תורג'מן (ע"א 1559/99 צ'מבלר נ' תורג'מן, ניתן ביום 29.6.03) וטוענים שעילת התביעה כנגד נאמן נוצרת רק מהרגע בו הנאמן כפר במטרת הנאמנות או הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הנהנה ורק אז מתחיל מרוץ ההתיישנות אולם במקרה דנן, מעולם לא הייתה כל כפירה בחובת הנאמנות לא מצד המוריש ולא מצד יורשיו.
25. מבלי לפגוע באמור, חוזרים על טענתם ולפיה נודע להם על קיומו של ייפוי הכח רק תקופה קצרה לפני הגשת התביעה וממועד זה לכל היותר מתחילה תקופת ההתיישנות. לטענתם, הוכיחו שעד אז לא הוצג להם ייפוי הכח והסתרתו עולה כדי רמייה וחוסר תום לב ועל פי הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות תחל מהיום שגילו על התרמית. לחלופין, לפי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה מהמועד שגילו את העובדות שנעלמו מידיעתם מסיבות שלא היו תלויות בהם ושבזהירות סבירה לא יכלו למנוע אותן. למעלה מן הנדרש מציינים שלא עברו 25 שנים מאז שלתובעת מלאו 18 שנים עד להגשת התביעה דנן שכן היא ילידת 3.12.1975.