26. מכל האמור עותרים התובעים לקבוע שמ' זכאי להירשם כבעל זכויות ב- 1/6 מהחלקות המצוינות בפסקה השמינית, ובהתאמה יש להורות על תיקון הרישום באופן בו יוקטן חלקם של הנתבעים וכלל המוטבים או יורשיהם.
טענות הנתבעים:
27. הנתבעים סבורים שדחיית התביעה מתחייבת מנימוקים רבים ודי בכל אחד מהם בכדי להורות כן, לרבות העובדה שהתובע הגיש תביעתו כנגד עצמו. לדידם, מדובר בתביעת סרק קנטרנית, מופרכת וחסרת כל יסוד ולא יתכן שיורשת אחת מתוך למעלה מ- 100 יורשים, סבורה שיש לפרש את ייפוי כח שנערך לפני 61 שנים בצורה אחרת ממה שהמוטבים שלו פרשו, וזאת לאחר שכבר בשנת 1978 בוצע רישום סופי לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין ע"י כל המוטבים. לטענתם, התובעים מתנהלים בחוסר תום לב תוך ניסיון נפסד לעקוף את דיני המרשם ודיני ההתיישנות ובהתנהלותם מבקשים לכפות פרשנות שתגדיל את חלקם, והכל בניגוד לרצון הסב ובניגוד להסכמת המוטבים והיורשים כיום. כמו כן, התנהלותם מנוגדת לחלוקה הנהוגה כבר עשרות שנים, לרבות על- ידם.
28. הנתבעים גורסים שהתובעים התעלמו כליל מהסכמה הדיונית לפיה המחלוקת היחידה תהא בעניין פרשנות ייפוי הכח, ובסיכומיהם חזרו על כל טענות שפורטו בכתב התביעה ואף ביצעו הרחבת חזית אסורה בטענתם כי "הנתבעים מוחזקים להיות נאמנים על זכויותיהם של התובעים בכלל ותובעת בפרט, בכל הנוגע הנובעות מייפוי הכח" (סעיף 37 לסיכומי התובעים); לדידם, המדובר בטענה שלא נטענה בכתב התביעה ולא הוכחה ומעבר לכך, עפ"י הפסיקה לא מתקיימים התנאים המצטברים, ובכלל זה שיחסי נאמנות מתקיימים בין המוכר לקונה ולא בין הקונים עצמם.
29. מוסיפים הנתבעים שהסכמת הנתבעים הנוספים אינה מכרסמת בהגנתם ואינה רלוונטית, שכן אף אחד מהם מעולם לא הגיש תביעה ביודעו כי הוא מושתק, והסכמתם הינה כאפס עת החלוקה בוצעה בהסכמה. בנוסף, כופרים הנתבעים בטענה ולפיה יש להעביר את נטל ההוכחה לפתחם בשאלת ההסכמה לחלוקה, בהיותה מנוגדת לסדרי הדין שכן המוציא מחברו עליו הראייה. זאת ועוד; אף אחד מבניו של הסב לא הלין מעולם כנגד הרישום חרף רצונה של התובעת לשנות את הרישום, ועובדה זו עולה אף מעדותה עת גרסה שחלקה צריך להיות "לא יותר מהדודים", דהיינו אין בכוונתה לקבל יותר מדודיה המוטבים.
30. הנתבעים סבורים שבמקרה הנדון חל עקרון "הנטל המוגבר" מאחר ועסקינן בתביעה כנגד עיזבון לשינוי בזכויות הרשומות על שמם עוד משנת 1978. מכאן, על התובעים להוכיח ראייה מקדמת אולם לא עמדו בנטל זה משני טעמים; הראשון, שאם הסב היה רוצה לקבוע חלוקה כטענתם, היה כותב זאת במפורש, והשני , שהוכח שנפל פגם בתרגום אותו הגישו באופן בו הושמטו אותיות כגון "ו" החיבור.