31. עוד גורסים שרישום הזכויות הושלם לטובת 9 מבין 10 המוטבים אולם מ' נפטר שנה קודם לכן, ועל כן זכויותיו נותרו רשומות על שם הסב. אף אביו של התובע רשם את הזכויות על שמו בשלב מאוחר יותר מהמועד בו נרשמו הזכויות ע"ש שאר מוטבים, עובדה שלא צוינה, ועת נשאל על כך התובע הצהיר כי "הוא לא רשם. מישהו הלך ורשם, אני לא יודע מי. אבא שלי לא הלך". כך גם התובעת בחקירתה לא ידעה להסביר מה הסעד לו עותרת ומדוע, והודתה שהיא מעוניינת בחלק של אביה, שחייב להיות כחלקם של אחיו (עמוד 37 לפרוטוקול שו' 23-30). מנגד, התובע הודה בחקירתו שהתביעה הוגשה בתיאום עם בני דודיו ולאחר שנלקחה החלטה משותפת, באומרו "כל הזמן יושבים, לאחר שראינו את ייפוי הכח החלטנו ביחד".
32. ברקע העובדות מתארים הנתבעים שאביהם המנוח נהרג בתאונת דרכים בטרם עת, ובשל עבודתו במשרד החקלאות התקבלו פיצויים בסכומי עתק ו"כופר" מהנהג המפגע. הסב לקח לידיו את כל הכספים שהתקבלו ובאמצעותם גידל אותם תחת חסותו, טיפח אותם ותמך בכל ילדיו בבניית בתים. כפיצוי על השימוש בכספים לטובת בניית הבתים של כל ילדיו, חילק את נכסיו באופן שווה בין ילדיו לנכדיו באופן בו כל אחד זכאי להירשם כבעל 1/10 מכלל הזכויות. ראייה לכך, לדבריהם, ניתן למצוא בהוראות הנוספות של ייפוי הכח, שם העניק להם הסב נכסים נוספים (בפסקה 7) כפי שהעניק לילדיו, ואת הזכויות נשוא המחלוקת, כמפורט בפסקה 8, העניק שווה בשווה לכל המוטבים, הם ובניו .
33. הנתבעים מכחישים את טענת התובעים בדבר אי כשרותו של מ' וטוענים שפעל למימוש זכויותיו עפ"י ייפוי הכח ומכר למר מ.ע מכפר ___ חלק מזכויותיו בחלקה === גוש ===. בהתאם, ביום 5.3.72 חתם על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר, על מנת לקנות חלקה אחרת עליה בנה את ביתו שעד לפני זמן מה התגוררו בו התובעים עצמם. מוסיפים, שלמ' הייתה עוד חלקה הידועה כחלקה == בגוש === בכפר ____ שקיבל מאביו וגם אותה מכר בשנת 1972 לצורך בניית ביתו, וזאת באמצעות עסקה שנכרתה בע"פ עם מר "ת.ש" מכפר ____. זאת ועוד, בשנת 1996 נתבעת 33 בתו של נתבע 30, או גורמים מטעמה, זייפו צוואה בהתאם לה ירשה את מלוא זכויות הסב במקרקעין, ואלה נרשמו על שמה, לרבות זכויותיו של מ'. לאחר הליך משפטי שהתנהל בתיק ה.ת === הרישום בוטל, כך שזכויותיו של מ' שוב נרשמו על שם הסב. מכאן, חזקה על התובעים, ובפרט התובע 2 שיידעו על קיומו של ייפוי הכח או היה עליהם לדעת ולגלות שידעו, וחרף זאת השתהו שיהוי קיצוני בהגשת התביעה וזו הוגשה כ- 56 שנים לאחר עריכת ייפוי הכח, כ- 36 שנים לאחר רישום הזכויות במקרקעין וכ- 24 שנים לאחר שהנתבעת הגיעה לגיל הבגרות. משך כל השנים התובעים ישבו בחיבוק ידיים ולא הלינו דבר ובהשתהותם, גרמו לנזק ראייתי כבד שכן בעלי העניין המנויים בייפוי הכח, למעט הנתבעים, הלכו לבית עולמם (הסב נפטר ביום 22.6.66, מ.ע.א נפטר ביום 22.11.91, ע.א.ע.א נפטר ביום 26.12.07, פ.ע.א.ד נפטר ביום 15.08.11, ח.ע.א.ד נפטר ביום 20.4.11).